סופה של שנת תשע"ה הוא הזדמנות טובה לנסח זאת באופן רשמי - זאת הייתה השנה שבה המזרחיות נטלה את ההנהגה במוזיקה הישראלית. מזרחיות במובנה הרחב, העמוק, המגוון. לא בהכרח מה שכונה כאן במשך שנים “מוזיקה מזרחית". וזה בדיוק הסיפור. מקצבים, כלי נגינה, מבטאים ותכנים השאובים מתוך העולם המזרחי נמצאים היום כמעט בכל ז'אנר של מוזיקה ישראלית, ובדרך כלל גם במקומות הכי מעניינים ומרגשים שלה.
תחשבו לרגע על האמנים והשירים הכי דומיננטיים של השנה החולפת. שי צברי עם “לווי אותי". זמר שעובד כבר שנים עם רוקיסטים כמו ברי סחרוף, שחרר השנה אלבום נהדר שכולו פייטנות ושירת תימן. קפה שחור חזק - ראפרים ממוצא אתיופי שכבשו את המדינה עם “הכל יהיה בסדר" המסולסל. דיקלה - זמרת שכבר שנים משחקת בין המוזיקה הערבית להפקה המערבית, והשנה לקחה את כל הקופה עם האלבום המעולה “ואם פרידה", המציע פופ מזרחי חדש.
שלישיית האחיות A–WA עשתה פופ תימני, עם הלהיט "habib galbi״ בהפקתו של תומר יוסף, שמגיע בכלל מהבלקן ביט בוקס.
התרעות פיקוד העורף