יפו. דירת שיכון צנועה ביותר בסביבה מעורבת, יהודית־ערבית. בלי טלוויזיה, רדיו ומחשב. כך חיה רבקה זהר, מהזמרות הגדולות בזמר עברי – ולבד, מאותו יום לפני שנה שבו הלך לעולמו בגיל 86 בעלה, המורה הרוחני והסופר שלמה קאלו.
"אני לא מנותקת מהעולם", מבהירה זהר. "מה שאני צריכה לשמוע, אני שומעת ויודעת, כשברור לי שמי ששקוע במכשירים החדשים, משתעבד להם. ככה אני חיה. מתעוררת עם ציוץ הציפורים ורחש העלים".
ג'ינס. גופייה. שערות קצוצות מוחלקות. כך תיארתי אותה אז, כשביקשה בטלפון חומר לתקליט, לא החומר הממכר שאליו התמכרה כמעט אנושות תוך זמן לא רב. בראיון נכח ביל (ויליאם) קרינסקי, בעלה הראשון, שבידיו היו המפתחות להידרדרות שלא איחרה לבוא.
כעבור חודשים אחדים הופיע תקליט הבכורה של הזמרת, שנשא את שמה. על עטיפתו נכתב שהיא הוכתרה כזמרת השנה הן של קול ישראל, הן של גלי צה"ל, וגם זכתה ב"כינור דוד". בהמשך דורגה שנייה בפסטיבל הזמר והפזמון עם "רבי עקיבא", ובפסטיבל שירי הילדים השני ביצעה את השיר הזוכה "גלי", כשבביצועו המקביל גנב ממנה הילד נעם קניאל את ההצגה.
התרעות פיקוד העורף