ויוה לדיווה: צביקה פיק מצפה לתינוק נוסף ומסרב לדבר על הגיל

אם אתם רוצים לעצבן את צביקה פיק, דברו איתו על הגיל שלו. אני הצלחתי לעצבן אותו כבר בשאלה הראשונה.

"למה אתה מדבר על גיל? יש לך בעיה עם הגיל? כנראה שעולם המושגים שלך שונה מעולמות מושגים של אחרים. כל אחד חי לפי איך שהוא מרגיש ולפי איך שחייו נראים לו. הדבר היחיד שלא עובר בראש שלי ושל בת הזוג שלי, זה הפרש הגילאים בינינו. אני בזוגיות יפה, ואחד הדברים שעושים בזוגיות זה ילדים. אל תשכח שאנחנו אחד הזוגות הכי ותיקים בעולם הבידור הישראלי".

"אני לא מבין למה אנחנו מדברים על גיל. אני חי ומתנהג כמו בן 20. אם כבר, שירה (מנור, בת זוגו) היא הבוגרת בין שנינו. הגיל לא רלוונטי. גם כדורגל אני משחק. כל אחד חי לפי יכולתו, לפי כושרו. זה לא שאני מתעלם ממשהו. אני חושב שאני עדיין צעיר. אני מופיע כל ערב, טס הרבה, יוצא לבילויים ועושה תינוקות".

"בדרך כלל גברים קמים בבוקר, יוצאים לעבודה וחוזרים בלילה. אני רוב הזמן בבית, והמשרד שלי בבית. אז אני רואה הרבה את הילדים ומאוד מעורב. אני משחק איתו, נמצא איתו, וככה גם הייתי עם הגדולים. זה עניין של אופי. אני אבא ששמח להיות עם הילדים שלו".

הסיבה לראיון עם פיק הוא סיבוב הופעות חדש, "צביקה והדיוות". הפעם המאסטרו החליט לארח זמרות שבעיניו נחשבות לדיוות בעולם המוזיקה הבידור בישראל.

בשישי הקרוב (23 באוקטובר) יארח פיק את מאיה בוסקילה ואת הילה סעדה, שבקרוב תגלם תפקיד מרכזי במחזמר "מרי לו", המבוסס על להיטי פיק לדורותיו.

"אני נורא אוהב דיוות. זה לא חייב להיות נשים. גם גבר יכול להיות דיווה. אני אוהב אנשים שמתנהגים כמו דיווה, שיש להם את המשהו המיוחד הזה. כאלה שעושים לך וואו. כאלה שאתה רואה בהם את הכוכבות. אוהב לראות את הניצוץ. כשדיווה נכנסת לחדר, זאת כניסה. ככה נולד הרעיון לארח בהופעות שלי זמרים שבעיני הם דיוות אמיתיות, כמו מאיה בוסקילה וירדנה ארזי".

"ידעתי שתשאל אותי את זה (מחייך). אני מתנהג כמו דיווה. אני מודה בזה. זה בא לידי ביטוי על הבמה, כשאני קם בבוקר ובוחר את הבגדים, איפה שאני מסתובב. אני מתנהג ככה, אבל אני לא כזה בחיים הפרטיים שלי. בחיים המקצועיים אני דיווה, אבל זה בא מהקהל, מהיחס שאני מקבל, לא ממני. היחס הזה, שאני זוכה לו, מבוסס על אהבת המוזיקה שלי. היות שזה בא משם, אני נהנה מזה מאוד ואוהב את זה. זה עושה לי את היום. את החיים. בבית אני לא דיווה. אני מוריד את הזבל, הולך לסופר, מטפל בתינוק. מסוגל לעשות את ההבדל בין התדמית לחיים האמיתיים. זה כל היופי. להרבה אנשים קשה להישאר עם הרגליים על הקרקע, כי אף אדם לא נולד להתמודד עם מחמאות כמו 'מלך', 'גאון'. זה מבלבל. אבל אני לא כזה. אני לא הולך שולל אחרי זה, ונשאר נורמלי ומאוזן".

"אחד הדברים היפים בעולם הבידור, הוא שאנחנו לא יודעים את התשובות לשאלה שלך. למה מישהו נהיה כוכב עשרות שנים, ולמה אחרים נעלמים אחרי שנה־שנתיים? אם אנסה לענות על עצמי, אז כמובן שהמוזיקה שאני כותב. זאת מוזיקה שמחלחלת לעומקים שלא האמנתי אף פעם שיגיעו אליהם. כמו המחזמר 'מרי לו', שעולה שוב ושוב וממלא אולמות. יש משהו במוזיקה שלי שנכנס לנצח. כמו 'אבבא', שעשרות שנים הם פופולריים. למזלי, גם הקהל וגם אמנים אוהבים את השירים שלי. אתה רואה את זה בתוכניות הריאליטי המוזיקליות. איך כל הזמן מבצעים ומחדשים שירים שלי. זה נעים לי. אני שלם עם מה שאני עושה. בניגוד להרבה אמנים, אני מתראיין, אני חי עם הקהל, יוצא לרחוב, הולך לבלומפילד, משחק כדורגל. אני אחד מהם".

"האגו בא על סיפוקו כל דקה. כמעט כל האמנים הקליטו שירים שלי באיזשהו שלב בקריירה שלהם: זוהר ארגוב, ישי לוי, ברי סחרוף, רן דנקר, נורית גלרון. כל יום אני מגלה משהו חדש. אין דבר שמשמח אותי יותר ממה שהשירים שלי עשו לאנשים, חוץ מלהיות על הבמה. בשנים האחרונות אני מנסה לכתוב מוזיקה לסרטים הוליוודיים. לא שיר או שניים, אלא את כל הפסקול. אני לא נוסע מהארץ לשנה־שנתיים, ולא משתגע אחרי זה. אבל זה כן מעניין אותי. מבחינתי ההופעה הבאה היא תמיד הדבר הכי חשוב. תמיד יש לי בקנה דיסקים חדשים, הופעות בחו"ל שתכף אני יוצא אליהם - מחוף לחוף - או קלטת שירי הילדים שהוציאה רינת גבאי לילדים בני שנתיים ושלוש, ששרים איתה את השירים שלי".