עצמאית בשטח: האמנית האינדית שמעדיפה לעשות הכל בעצמה

בין האמנים שיופיעו השבוע בפסטיבל "אינדי סיטי" הירושלמי, נדמה שהילה רוח היא הכי אינדית שאפשר להעלות על הדעת. "אני מתנהלת עצמאית מתוך עיקרון, והאלבום שלי, 'רופאה במערב', אומנם יצא הקיץ בחברת 'נענע דיסק', אבל הגיע אליה מוכן ומזומן", היא מבהירה. "כתבתי והלחנתי את השירים וגם הפקתי בעצמי את האלבום, כדי ללכת עם החזון האמנותי שלי עד הסוף, תוך כדי הקפדה על כל פיפס".

"אולי. אף פעם לא תכננתי להיות כאילו עסק, אבל ככה זה יוצא לי ולעוד זמרים. לפעמים אנחנו מפגרים ועושים טעויות. לפעמים לא".

"הרגיש לי בשירים שכתבתי איזו התנהלות של מערבונים. שם האלבום נלקח מסדרת 'ד"ר קווין, רופאה במערב', שעליה גדלתי בעשור הקודם. קסמה לי הגישה הסופר דרמטית במערבון של אישה רופאה שעוזרת לכולם".

רוח (30) נולדה בטבריה להורים – החתן־כלה שנראים בחוברת המילים המצורפת לאלבום – עם שורשים בטורקיה ובטוניסיה, אך בלי זיקה למוזיקה מזרחית. בגיל 6 עברה איתם לבת ים, "שם גדלתי ליד הים וכל הזמן שרתי ולמדתי בעצמי לנגן בגיטרה".

"ניסיתי, אבל לא התקבלתי. כמי שממש לא טובה באודישנים, חטפתי שם התקף חרדה מוחלט. בדיעבד אני שמחה ששירתי במודיעין ולא הייתי בלהקה צבאית. לאווים כאלה דרבנו אותי להיות טובה יותר".

כשהשתחררה מלצרה, "עבודה שבה הייתי נוראית ושברתי צלחות, אל תשאל". שנתיים וחצי אחרי שנפרדה מהמדים, הסתערה על רימון, אם כי לא מתוך כוונה לסיים עם תעודה. "אחרי שבשנה הראשונה שלי ברימון לא בדיוק עפו עלי, זה השתנה לטובה בשנה השנייה שלי שם", היא מציינת.

"נהניתי ללמוד אצל אנשים שתפסתי איתם ראש, כמו ערן צור ונעם רותם", מוסיפה רוח. "הם היו המורים הראשונים שאהבו אותי שם, מה גם ששניהם די אינדים בגישה שלהם. סוף־סוף שמעתי מילה טובה על השירים שלי".

לדבריה, שאבה השראה גם מהזמרת־יוצרת המנוחה ענבל פרלמוטר, מנהיגת "המכשפות", ש"אני מאוד מעריכה אותה, וכילדה אפילו ביקשתי ממנה חתימה". לא פחות ממנה הושפעה רוח מהמשוררת יונה וולך, מה שגרם לה להלחין את שירה, "דובה גריזלית", הפותח את אלבומה. "זאת משוררת מסעירה ועוצמתית, שתמיד מצאתי בה עניין", היא מחווה את דעתה.

"הרגשתי שכאן המילים לא צריכות להיכתב מרוב שהן כתובות בהגשה המוזיקלית. דווקא באי הכללת המילים של השיר שלה, ראיתי מעין מחווה של כבוד כלפי וולך".

בשיר אחד את שרה "אני חושבת שאני אישה אמיתית", ובשיר אחר את שרה "אני קטנה אבל אני מסוכנת". הסבירי ונמקי?

"אלה הן חלק מהדמויות שמתרוצצות בי ודוברות בשירים. ככה זה אצלי. יש חוזק, יש חולשות, ויש עוד מלא דברים, כיאה ליצור חי עם כל מיני תחושות ועם כל מיני השתקפויות".

בסביבה הקרובה לרוח ניתן למצוא מוזיקאים שיש לה זיקה מוזיקלית אליהם: רם אוריון הוותיק, בעבר מנהיג "נושאי המגבעת", מתקלט בפתח השקת אלבומה. במעגל הקרוב אליה נמצא גם יהוא ירון, מי שהיה מפיק מוזיקלי של אלבום הרכב "כלבי הרוח", שקדם לאלבום הסולו שלה. לדבריה, יש לו מניות בהגעתה לאלבומה הנוכחי.

"כשהייתי בהרכב, לא הבנתי למה צריך בכלל אלבום. חשבתי שמספיק לנגן ולשיר את השירים בחדר החזרות", היא מספרת. "יהוא היה זה שסידר לי את הראש ומהווה לי משענת מאוד חשובה. עכשיו אני גיטריסטית בלהקה שלו, ויש מעורבות הדדית בפרויקטים שלנו".

"איך הבחנת בזה? יש משהו קולנועי באלבום הזה. חדי אוזן יוכלו להבחין, למשל, בסימפול מסרטו של פולנסקי, 'תינוקה של רוזמרי'. זה לא הציטוט היחיד מסרטים. הקולנוע הוא הדברים שהכי עיצבו אותי כאמנית".

"אני שוקלת לחזור למלצר. בינתיים אני עובדת בכל מיני עבודות זמניות מטופשות, וקצת מלמדת מוזיקה. כנראה שאי אפשר להתפרנס ממחמאות".

"לא עד כדי כך, והן מרגשות אותי בכל פעם מחדש ומדרבנות אותי ליצור עוד ועוד".

פסטיבל "אינדי סיטי LIVE", חמישי, 5.11, כל הפרטים באתר ובעמוד הפייסבוק של הפסטיבל.