"אגריפס פינת רחמו": מסע מוזיקלי מספרד שלפני הגירוש ועד לנחלאות

בסוף הראיון עם מוני ארמוזה אני מודה לו על דברי העידוד מאירי העיניים בימים קשים, והוא אומר לי, תוך שהוא מגניב חיוך: "את עדיין לא מכירה עשירית ממני".

"המופע שלי לוקח את הלדינו מעבר לידוע והמוכר מהשירה שאליה נחשפנו בהצגה 'בוסתן ספרדי'. אני נותן במה מיוחדת לשירת הלדינו הירושלמית, הקצת פחות ידועה, עם תיבול מיוחד של סיפורים על הלדינו של נחלאות ומחנה יהודה. אני משלב לדינו, פיוט, עברית ויוונית, שהם השילוב המושלם שקיים בירושלים".

"השושלת מיוחדת בעובדה שהגענו לכאן לפני גירוש ספרד. ביססנו את האחיזה בירושלים וברחבי הארץ. אנחנו בהגדרה של ספרדים (ס"ט) ששמרו על שם המשפחה המקורי, שחצר המלך בספרד מכירה ומוקירה עד היום. חלק מבניה של משפחת ארמוזה עברתו ל'יפה', 'חן' וכדומה. יש לא מעט מוכרים. פשוט לא זוכר כרגע מהשרוול".

"מאוד".

"זה התחיל מ'פסטילדינו' – פסטיבל בינלאומי למוזיקת לדינו חדשה - יוזמה שלי שיצאה לדרך לפני 14 שנה. הפסטיבל הזה נותן במה לכתיבה שירי לדינו חדשים, כולל הלחנה וביצוע. זה פסטיבל תחרותי לכל דבר שצולם לערוץ 1. הפקתי קרוב ל־12 פסטיבלים, עד שהשרה לימור לבנת טרפדה וסגרה את הברז".

"כי הייתי מוביל המאבק נגד יוזמתה לסגור את הרשות הלאומית לתרבות הלדינו והיידיש. הייתה לה מטרה - שלשמחתי לא הצליחה - לסגור את השניים ולפתוח רשות אחת לכל העדות. רק שהיא לא הבינה שהלדינו והיידיש זה לא תרבות עדתית, אלא לשונות היהודים, שאפילו באונסק"ו קיבלו מעמד והכרה עולמית. לצערי הרב היא גרמה, בתחכום, למר יצחק נבון לפרוש מתפקידו הממלכתי כיו"ר הרשות, ומינתה תחתיו את תמר אלכסנדר, אישיות לא מתאימה, כסוג של נקמה שתגרום לרשות למות מות נשיקה".

אלכסנדר מסרה בתגובה: "אנו פועלים לקידום תרבות הלדינו, שימורה, וטיפוחה ושמנו לנו למטרה להגיע לדור הצעיר במשפחת הלדינו. מר ארמוזה לא נבחר על ידי השרה למועצה, ולא נבחר למנכ"ל על ידי הוועד הקודם. כל חברי הוועד המנהל חתמו על מכתב שמוותר על שירותיו של ארמוזה ברשות".

"אני מאמין בה יותר, ויש לי כבר מהלכים לקדם איתה דברים".

"ירושלים לא בוערת משנאה. יש תקופות טובות ויש פחות".