אחרי 14 שניות מתחילת הקליפ של "We can work it out" מתרחש רגע אחד קטנטן, שמתמצת לתוכו את מרבית הסיפור האישי של הביטלס. והוא מטלטל ממש. בימין התמונה יושב ג'ון לנון ומנגן בפסנתר. משמאלו, כמעט צמוד אליו, עומד פול מקרטני ושר, בליווי הבס. מקרטני הוא המנהיג הברור בקליפ. מחזיק את השיר על כתפיו, כולו נחוש ומלא עזוז. ואילו לנון מציץ לפרקים במצלמה בחיוך ציני, כאילו שאינו קשור לסיטואציה.
לפתע הוא מתחיל לשרוק ולטלטל את ראשו על פי מקצב פנימי. מקרטני קולט אותו, מציץ בלנון במעין תוכחה של מבוגר כלפי ילד סורר אך חמוד, וממהר להשיב את החיוך הנצחי לפניו. לנון מזהה את השינוי המהיר בתווי פניו של חברו ומחייך גם הוא. שוב, כילד השמח על כך שמעלליו נסלחו לו. לא יודע מה איתכם, בשבילי השנייה הזאת שווה זהב. היא ריגשה אותי אנושות כשצפיתי בה לראשונה, וגם גרמה לי לדיכאון של ממש. דיכאון, משום שהביטלס התפרקו; משום שלנון ומקרטני לא באמת השלימו מעולם; משום שלנון כבר לא איתנו; ומשום שאף פעם לא נזכה לראות שחזור של מערכת היחסים הזאת. יחסים שלא רק הותירו מורשת מוזיקלית מפוארת, אלא גם מייצרים קסם ויזואלי שאי אפשר לעמוד בפניו. עם כל הכבוד לג'ורג' ולרינגו - ויש כמובן כבוד בכמויות מסחריות - הסיפור הכי גדול היה ותמיד יהיה ג'ון ופול. וכשהסיפור הזה מוצג באופן ויזואלי וכרונולוגי, דרך 27 קליפים שלמים, מדובר בעונג שאין שני לו.
זאת גם הסיבה לכך שאחרי לא מעט שחזורים ומחזורים שיצאו בעשורים האחרונים תחת הכותר "the beatles", המוצר החדש - די־וי־די בשם “1", הוא גורם אמיתי להתרגשות. “1" יצא כבר בשנת 2000 כקומפקט דיסק שכלל 27 שירים של הביטלס שצעדו במקום הראשון במצעד הסינגלים בבריטניה ו/או בארה"ב. עתה הוא יוצא מחדש עם סאונד משודרג, אבל חשוב בהרבה - גם בגרסת די־וי־די המציגה סרטונים לכל אחד מהשירים. צוות של 18 איש עבד במשך יותר משנה כדי להדביק קטעי הופעות חיות, השתתפות בתוכניות אירוח טלוויזיוניות ושלל חומרי ארכיון של הביטלס לשירים, תוך שיפוץ וניקיון של החומרים המצולמים.
התרעות פיקוד העורף