בכרם פעלה באותן שנים להקת השובלים, שבה היו חברים שלום שובלי, שלמה מורי ומשה משומר. הם היו שרים שירי ארץ ישראל ידועים בניחוח תימני. "אני, דקלון ובן מוש היינו רודפים אחריהם", עוזרי נזכרת. "בכל מקום שהם הופיעו, בשכונה, בחפלות, היינו באים להקשיב, ללמוד ולהעתיק מהם".
"אם היית מכירה אותי כשהייתי מפורסמת, היית רואה שאני אותו דבר. התהילה לא שינתה אותי. מה, אני מדענית? הצלתי חיים? אמא שלי אמרה לי ‘יום אחד את זמרת, יום אחד את לא'. זה חינך אותי לא להרים את האף. בהתחלה האגו היה מתנפח. אנשים היו מורידים שרשראות וטבעות וזורקים עלי. בבוקר, על המדרכה ליד הבית, חיכו לי זרי פרחים, ואוטובוסים היו מגיעים לכרם כדי להצטלם איתי. כאילו אני איזה אתר תיירות. אז למדתי שהקהל לא אוהב אותי אלא את השירים שלי. אז מה יש לי להשוויץ?".
"בגיל 67 אני צריכה עוד חלומות? אני רק רוצה אריכות ימים, בלי לסבול".
התרעות פיקוד העורף