שמועות על מותה של המוזיקה מוגזמות למדי. אבל גם הציפייה למשהו חדש שיקרה - תופעה, מהפכה, צליל, אמן גדול שישנה את הכל - הייתה מעט מופרזת. 15 שנים לתוך המאה ה–21 ואין לנו משהו בסדר הגודל של הניו ווייב, הגראנג', הפאנק או הגל האלקטרוני.
הדיסקים צוללים (עדיין) אל מותם הסופי, והתקליטים מכפילים את כוחם בטור הנדסי. יותר חנויות תקליטים נפתחות בעולם, יותר אספנים מוכנים לשלם יותר כסף על תקליטים ישנים. נמשכת המגמה לחפש מוזיקה טובה, אבל יש מעט מדי מוזיקה שמתנהגת כמו קלאסיקה עתידית. 2015 לא סיפקה יצירות מופת, אבל בהחלט יצאו בה אלבומים טובים.
מעמדן של הנשים התחזק גם השנה. אדל היא הכוכבת העולמית הבלתי מעורערת מהצד הבריטי של האוקיינוס. ביונסה וריהאנה המשיכו להצליח. טיילור סוויפט משמחת את מנהליה כשהיא מרוויחה מיליון דולר ביום, כל יום. גם סוזן סנדפור וסייה עבדו יפה, שלטו בתחנות הרדיו וגם במכירות.
2015 היא גם שנת חזרתו של דור הוותיקים. ג'ף לין הוציא אלבום, גם מארק קנופלר, ולהקת ניו אורדר ממנצ'סטר שבו עם אלבום חדש שהוכיח שהם די עומדים במבחן ונותרו רלוונטיים. פיית' נו מור הוציאו אלבום ראשון זה 15 שנה, וביורק, ודיוויד בואי שהפתיע עם שיר חדש וארוך מאוד לקראת אלבום, גם בלר וגם פרינס. אפילו ד"ר דרה שעשה כל מיני דברים מאז 1999, אבל אלבום חדש לא היה ביניהם. הוא חזר עם "Compton", אירוע ההיפ הופ הגדול של 2015. אז בואו נרד אל השורה התחתונה. מה ניקח מ–2015. הנה.
מבחן האלבום השני
אדל, "25"
אפשר להגיד שהיא לא מחדשת, והיא באמת לא מחדשת, קראו לה "דודה לנצח", וגם "זמרת מצוינת עם שירים סתמיים", אבל היא אדל, עם 27 מיליון צפיות ביו־טיוב בשיר החדש "הלו", והיא פועלת בעולם שאין לה בו תחרות ממשית. דאפי נעלמה ואיימי וויינהאוס מתה, וככה אדל היא המלכה הבלתי מעורערת של המיינסטרים העולמי.
סוזן סנדפור, "עשרה שירי אהבה"
מבחן האלבום השני הוא מבחן קשוח וסנדפור עמדה בו בגבורה. התנופה והמעוף והתשוקה והעוצמה של הקול מתיישבים מצוין על שירי האהבה החמוצים, מרירים, מתוקים, שבורים, חלומיים וממכרים.
Bill Fay || Who Is the Sender
ביל פיי היה אלמוני לחלוטין עד 2012. ב–1970 וב–1971 הוציא הבריטי הזה, כותב שירים מופלא ורגיש, שני תקליטי סולו. האלבומים נכשלו ופיי פנה לתחומים אחרים כדי להתפרנס. גינון, קריאת מוני חשמל, פקידות בשירות הציבורי ועוד. לפני שלוש שנים ג'ף טווידי, מנהיג להקת ווילקו משיקגו, החזיר אותו לתודעה. ביל פיי חזר להקליט והוציא אלבום סולו בשם "Life Is People", שזכה לשבחים רבים. השנה פיי יצא עם עוד אלבום, “Who Is the Sender", שנפתח בקובלנה עגמומית על בני האדם ועל כך שכולנו משלמים מסים ובכסף בונים מכונות מלחמה. אלבום הרמוני ומלודי בצורה כובשת. כמו שפיי תמיד ידע לעשות.
Father John Misty || I Love You, Honeybear
האלבום השני של ג'וש טילמן, שחותם על אלבומיו בשם Father John Misty, מתכתב עם יוצרים גדולים משנות ה־70. בין מקורות ההשראה: טים הרדין, טים באקלי והארי נילסון האמריקאים ואלטון ג'ון וג'ון לנון האנגלים. החיבור המעניין באלבום הזה נוצר בין הטקסטים החריפים, ציניים, מרירים, עגמומיים לבין המוזיקה העשירה בניואנסים וההרמוניות המלודיות הנוגעות ללב. טילמן מוהל ז'אנרים ויוצר ניגודים מעניינים מאוד.
Matthew E. White || Fresh Blood
מתיו ווייט הולך בנתיב שסללו אמנים שחורים בסיקסטיז כמו קרטיס מייפילד, מרווין גיי וסטיבי וונדר. באופן משעשע, שמו של מתיו הוא ווייט (לבן), ומרענן לשמוע מישהו ב–2015 שמחבר את ישו, הברית החדשה ומוזיקת הנשמה של מוטאון משנות ה־60 לכדי מרקחת גוספל מודרני. יפה.
אלבומו השביעי של הגאון המוזיקלי סופיאן סטיבנס, “קרי ולואל", היה מועמד חזק מאוד לתואר אלבום השנה. סטיבנס הקדיש אותו לאמא שלו, קארי, שנפטרה מסרטן ולאביו החורג לואל. קארי סטיבנס עזבה את משפחתה כשסופיאן היה בן שנה בלבד. האלבום כולו הוא תקליט פרידה, קינה. מרגש ועמוק ושואב אותך פנימה.
Various Artists || Remembering Mountains: Unheard Songs by Karen Dalton
שרון ואן אטן, ג'וליה הולטר ומריסה נדלר, שלוש זמרות יוצרות מודרניות, חברו לדור הוותיקות לוסינדה וויליאמס ופטי גריפין לפרויקט מרתק שכולו הצדעה לשירים של קארן דלתון המצוינת. וכמו תמיד, גם הפרויקט המודרני הזה יגרום לאנשים להכיר את המקור ואת דלתון, וזה כבר משובח ויפה כשלעצמו.
Ryley Walker || Primrose Green
ריילי ווקר גם הוציא את אלבומו וגם ביקר בישראל השנה. העטיפה נראית כמו תקליט אבוד מ–1970, וזה גם נשמע ככה. פולק, בלוז, פופ מלודי ורווי הרמוניות. כמעט מפתה לומר שווקר הוא ואן מוריסון של המאה ה–21, אבל למה חייבים להגדיר כשאפשר פשוט ליהנות?
BjÖrk || Vulnicura
אלבומה התשיעי של המוזיקאית האיסלנדית הכל כך ייחודית הוא המפתיע והיפה ביותר שלה מאז "הומוג'ניק". ביורק נפרדה ב–2013 ממי שהיה בן זוגה 14 שנה ואבי בתה, והיא מתמודדת באלבום עם ההתרסקות של מערכת היחסים.
Steven Wilson || Hand Cannot Erase
אלבום הסולו הכי טוב בקריירה שלו. אלבומו הרביעי של מוזיקאי הרוק המתקדם ומייסד פורקיופיין טרי עוסק כולו בניכור האורבני של המאה ה–21 וחוסר התקשורת הבסיסי בין אנשים שמסתגרים מאחורי מסכים ומחשבים. ווילסון יצר אלבום עשיר, עמוק ומאוד מרגש, אלבום רוק פרוגרסיבי שמעיד על מקורות ההשראה שלו (רוק מתקדם) משנות ה־70. מאתגר ומעורר מחשבה, אבל גם נגיש ויפה.
Musée Mécanique || From Shores Of Sleep
האלבום המצוין של ההרכב מפורטלנד, אורגון, יצא בחו"ל ממש בסוף 2014, אבל כבש לבבות בעולם במהלך השנה הנוכחית. הרכב אמריקאי בעל שם צרפתי, שמוהל ז'אנרים וטקסטים לכלל יצירה יפה ומתוקה. ביץ' האוס מלחינים את מוזיקת החלום של המאה הנוכחית, שירים שנעים לבדם תחת שמיים מטפטפים, עם מטרייה ביד, עגמומי מעט, חורפי מאוד, והשנה הם הוציאו שני אלבומים. הראשון באוגוסט בשם “Depression Cherry" ובאוקטובר את “Thank Your Lucky Stars". ההרכב האמריקאי המצוין הזה אחראי, אם ככה, לשניים מחמשת האלבומים הטובים ביותר של 2015.
Tame Impala || Let It Happen
ב–2015 טיים אימפלה מאוסטרליה הפכו להרכב גדול. גדול במובן הזה שהם כבר משובצים לבמות המרכזיות בפסטיבלי הרוק בעולם ונגישים יותר לקהל הרחב - והם גם מתחרים חזק על תואר שיר השנה.
הקטע "Let It Happen" הוא כמו סימפוניית כיס שהיא בו–זמנית מוזרה וכובשת. הקצב של השיר, המשחק בין הקלידים לבין סולו הגיטרה, כל אלה מצליחים לסקרן ולהזדמזם גם יחד. קווין פארקר, מנהיג ההרכב, הצליח להוביל את החבורה אל מחוזות אחרים ושמימיים.
אנחנו על המפה
שלושה שמות שכדאי לכם מאוד לזכור: לת'ר אקדמי, הרכב צרפתי–ישראלי, הוציאו השנה את “הקונגרס 5", שמחבר בין קוקטו טווינס לבין ג'יזס אנד מרי צ'יין, אלבום עשיר מוזיקלית ויפה עד כאב. הוא ניתן להורדה (בתשלום) ולא תצטערו על רכישתו.
השם השני, תתרן. שלישייה ישראלית שמחפשת את היופי. זה לא פשוט כמו שאתם חושבים. אופיר בנימינוב (בס), תמוז דקל (גיטרה) ודן מאיו (תופים) יצרו אלבום פוסט–רוק שמתכתב עם רוק מתקדם, מוזיקה קלאסית, פולק ואפילו אלקטרוניקה. והם עושים את זה ללא מילים, רק עם צלילים, צובעים שטיחים של הרמוניות ססגוניות ועומדים ברמה אחת עם הרכבים כמו מוגוואי הסקוטים וג'אפאנקייקס מדרום ארצות הברית. האלבום “שבט" עומד ברמה של הרכבים דומים בעולם.
השם השלישי עוד לא הוציא אלבום. אפרקו זו הלהקה שמנהיג הגיטריסט הנפלא תום מייזל. היא משלבת השפעות של קאמל, פינק פלויד ופוקוס של שנות ה־70 ועושה את זה בלהט ובתנופה כך שדי ברור מדוע ההופעות שלה מפוצצות, אף על פי שהתקליט ייצא רק במרץ 2016. אם הכל ילך כשורה, זו תהיה הלהקה הישראלית הכי גדולה של הדור הזה. שימו לב אליהם.