שמועות על מותה של המוזיקה מוגזמות למדי. אבל גם הציפייה למשהו חדש שיקרה - תופעה, מהפכה, צליל, אמן גדול שישנה את הכל - הייתה מעט מופרזת. 15 שנים לתוך המאה ה–21 ואין לנו משהו בסדר הגודל של הניו ווייב, הגראנג', הפאנק או הגל האלקטרוני.
הדיסקים צוללים (עדיין) אל מותם הסופי, והתקליטים מכפילים את כוחם בטור הנדסי. יותר חנויות תקליטים נפתחות בעולם, יותר אספנים מוכנים לשלם יותר כסף על תקליטים ישנים. נמשכת המגמה לחפש מוזיקה טובה, אבל יש מעט מדי מוזיקה שמתנהגת כמו קלאסיקה עתידית. 2015 לא סיפקה יצירות מופת, אבל בהחלט יצאו בה אלבומים טובים.
מעמדן של הנשים התחזק גם השנה. אדל היא הכוכבת העולמית הבלתי מעורערת מהצד הבריטי של האוקיינוס. ביונסה וריהאנה המשיכו להצליח. טיילור סוויפט משמחת את מנהליה כשהיא מרוויחה מיליון דולר ביום, כל יום. גם סוזן סנדפור וסייה עבדו יפה, שלטו בתחנות הרדיו וגם במכירות.
2015 היא גם שנת חזרתו של דור הוותיקים. ג'ף לין הוציא אלבום, גם מארק קנופלר, ולהקת ניו אורדר ממנצ'סטר שבו עם אלבום חדש שהוכיח שהם די עומדים במבחן ונותרו רלוונטיים. פיית' נו מור הוציאו אלבום ראשון זה 15 שנה, וביורק, ודיוויד בואי שהפתיע עם שיר חדש וארוך מאוד לקראת אלבום, גם בלר וגם פרינס. אפילו ד"ר דרה שעשה כל מיני דברים מאז 1999, אבל אלבום חדש לא היה ביניהם. הוא חזר עם "Compton", אירוע ההיפ הופ הגדול של 2015. אז בואו נרד אל השורה התחתונה. מה ניקח מ–2015. הנה.
אלבומו השביעי של הגאון המוזיקלי סופיאן סטיבנס, “קרי ולואל", היה מועמד חזק מאוד לתואר אלבום השנה. סטיבנס הקדיש אותו לאמא שלו, קארי, שנפטרה מסרטן ולאביו החורג לואל. קארי סטיבנס עזבה את משפחתה כשסופיאן היה בן שנה בלבד. האלבום כולו הוא תקליט פרידה, קינה. מרגש ועמוק ושואב אותך פנימה.
הקטע "Let It Happen" הוא כמו סימפוניית כיס שהיא בו–זמנית מוזרה וכובשת. הקצב של השיר, המשחק בין הקלידים לבין סולו הגיטרה, כל אלה מצליחים לסקרן ולהזדמזם גם יחד. קווין פארקר, מנהיג ההרכב, הצליח להוביל את החבורה אל מחוזות אחרים ושמימיים.
שלושה שמות שכדאי לכם מאוד לזכור: לת'ר אקדמי, הרכב צרפתי–ישראלי, הוציאו השנה את “הקונגרס 5", שמחבר בין קוקטו טווינס לבין ג'יזס אנד מרי צ'יין, אלבום עשיר מוזיקלית ויפה עד כאב. הוא ניתן להורדה (בתשלום) ולא תצטערו על רכישתו.
השם השני, תתרן. שלישייה ישראלית שמחפשת את היופי. זה לא פשוט כמו שאתם חושבים. אופיר בנימינוב (בס), תמוז דקל (גיטרה) ודן מאיו (תופים) יצרו אלבום פוסט–רוק שמתכתב עם רוק מתקדם, מוזיקה קלאסית, פולק ואפילו אלקטרוניקה. והם עושים את זה ללא מילים, רק עם צלילים, צובעים שטיחים של הרמוניות ססגוניות ועומדים ברמה אחת עם הרכבים כמו מוגוואי הסקוטים וג'אפאנקייקס מדרום ארצות הברית. האלבום “שבט" עומד ברמה של הרכבים דומים בעולם.
השם השלישי עוד לא הוציא אלבום. אפרקו זו הלהקה שמנהיג הגיטריסט הנפלא תום מייזל. היא משלבת השפעות של קאמל, פינק פלויד ופוקוס של שנות ה־70 ועושה את זה בלהט ובתנופה כך שדי ברור מדוע ההופעות שלה מפוצצות, אף על פי שהתקליט ייצא רק במרץ 2016. אם הכל ילך כשורה, זו תהיה הלהקה הישראלית הכי גדולה של הדור הזה. שימו לב אליהם.
התרעות פיקוד העורף