בדצמבר האחרון התקיים בפעם ה-16 מופע הצדעה לזכר מאיר אריאל, שהיום (רביעי) מציינים את יום הולדתו ה-74. כל הכרטיסים למופע, שנערך בהאנגר 11 בנמל ת"א, נמכרו זמן רב מראש. בין האמנים שלקחו חלק במופע היו שלום חנוך, אביב גפן, שלומי שבן, יובל דיין והראל סקעת. לתופעה הזו, שמופעי ההנצחה השנתיים הם רק חלק ממנה, אין אח ורע בתרבות הישראלית. העניין שמעוררים אריאל ויצירתו הוא עצום. בין היתר, אמנים רבים מבצעים את שיריו ללא כל קשר למופע ההצדעה, וחלקם אף מלחינים שירים שלו שמעולם לא פורסמו, כמו יזהר אשדות, חמי רודנר, התקווה 6 והדג נחש. 16 שנים לאחר מותו, מאיר אריאל חי מתמיד.
אריאל נולד וגדל בקיבוץ משמרות ב-1957. בצבא שירת בצנחנים, ובעקבות חוויות שעבר במלחמת ששת הימים כתב את השיר "ירושלים של ברזל", שהיווה מעין תשובה ל"ירושלים של זהב" הקלאסי של נעמי שמר. הביצוע זכה להצלחה וזיכה את מאיר בכינוי "הצנחן המזמר". לאחר תקופה בארצות הברית, במהלכה הושפע רבות מסגנונו של הזמר בוב דילן, חזר לישראל והחל ליצור שירים ולהוציא אלבומים.
קוטנר, שגם ניגן עם מאיר אריאל בלהקת "קאריזמא", רואה עצמו כחלק מחבורה שמשמרת את זכרו ואת מורשתו, חבורה הכוללת גם את משפחתו של מאיר ואת חברו הקרוב המוזיקאי יהודה עדר. "המשפחה שלו לקחו את זה בתור אתגר כזה, לשמור על שמו של מאיר. בלעדיהם ובלי אחרים יתכן שאחרי כמה שנים הוא היה נשאר פחות בזיכרון. נעמי שמר ואהוד מנור כתבו יותר שירים ממאיר, אבל אין להם מי שישמור ככה על הזיכרון של יצירתם", מוסיף קוטנר.
קוטנר מסביר את האהבה העצומה למאיר, קודם כל במוזיקה עצמה: "יש מחסור בימינו ביצירה מהסוג שלו, יש הרבה דברים נהדרים היום, אבל הוא מעמיק במילים, כייפי וגם ישראלי מאוד. גם הקהל הצעיר, שכביכול אוהב מוזיקה אחרת, מתגעגע מאוד לזה, וזה חסר נורא. הכמות של היצירה שלו והתחכום שלה זה משהו שנורא מדבר לאנשים".
בהופעות השנתיות לזכר מאיר, מספר קוטנר, מגיעים כל שנה יותר ויותר צעירים, כולל נערים ונערות בני 14-15, שנולדו רק אחרי מותו: "אני יודע שהרבה צעירים אוהבים אותו. הוא מסמל משהו שאין היום, כמו העמקה בכתיבה. האמנות שלו מדברת בפני עצמה, זה משהו טוב שלא עבר זמנו. כמו הביטלס ואריק איינשטיין, זה עדיין נשמע רענן ומדליק". קוטנר אף מוסיף שדבר נוסף שעוזר לשמור על ההצלחה של מאיר היא הבחירה לשלב אמנים צעירים בהופעות לזכרו: "אנחנו לא מסתפקים ב'חשודים הרגילים' כמו שלום חנוך ודיוויד ברוזה, אלא מביאים כל הזמן אמנים צעירים יותר כמו נינט, הדג נחש, אהוד בנאי, אברהם טל ומרינה".
"הוא היה נשמה חופשית", מסכם קוטנר, "שונה, מיוחד, עצמאי בשטח. הוא אמר דברים שאחרים לא תמיד מבינים, אני כואב עדיין מאוד את המוות שלו וממש מתגעגע אליו". תרצה אריאל אפילו הולכת רחוק יותר, ואומרת בטון ממזרי: "אם מאיר היה חי היום אני בטוחה שהיה רץ לראשות הממשלה. מפני שהוא היה נקי וטהור, לא היו אצלו ערבים, יהודים או ושחורים, אלא בני אדם".
התרעות פיקוד העורף