שירן קרני, מייסדת להקת "בינת אל פאנק", שהוציאה אלבום בכורה הנושא את שם הלהקה, גדלה בבית מוזיקלי. "זיכרונות הילדות שלי זה אבא חוזר מבית כנסת ושר בשולחן שבת, ובעצם כל יום, אפילו כשהוא מדבר איתי, הוא ממלמל שירה", היא משחזרת. "השיר 'יומא ויאבה' חרוך לי היטב מהילדות כשהייתי בחינות ובחתונות משפחתיות. גדלתי על קסטות של אריס סאן, אהרן עמרם, מייק ברנט והרבה מוזיקה מזרחית".

"בינת אל פאנק" הוא הרכב שנרקם בזמן שקרני וחברי הלהקה למדו באקדמיה למוזיקה בירושלים. קרני חלמה להקים הרכב שיביא את הצלילים מבית אמא - שירת נשים תימניות מעצימה ומעוררת הזדהות נשית בתיבול מוזיקת fאנק. התוצאה היא קדירה שבה מתבשלות יצירות המורכבות ממוזיקה ערבית, מסול ומרוק פסיכדלי טורקי לצליל מכוון ואחיד.

למה השירה המקורית מאופיינת בתכנים נשיים בלבד? איפה מקומם של הגברים בשירה הזו?
"השירה המקורית מאופיינת בתכנים תימניים עוד מתימן. יש הבדל בשירה: שירת גברים תימנית קשורה לתפילות והודיה לקב"ה וחייבת להיות בשפה העברית התימנית. ואילו שירת הנשים היא בערבית ומדברת על אהבה, תשוקה, אוכל ועזיבת הבית בגיל צעיר להקמת משפחה. כל זה עבר מאמא לבת. לכן בדור שלי, ובחיפוש האישי לגבי מהות אהבה - שלא כל כך שונה בזמן - החיבור הוא בעיקר לשירת הנשים העתיקה התימנית".



איך כל זה מתחבר לצליל אחד?
"כל אחד מחברי ההרכב מביא את ההשפעה הסגנונית שלו. הגיטריסטית טל סנדמן מביאה את הפיוז'ן והרוקנרול באצבעותיה, הנשפנים טל אברהם ועודד בן יצחק נותנים בג'אז החופשי והלא קונבנציונלי, גלעד אמסלם הוא מאסטר הדרבוקה המזרחית, שרון מנצור, הקלידנית, את הג'אז האלקטרוני וג'אמל הבסיסיט את יסודות הfאנק והגרוב בכל שלל צבעיו. ההשפעות של השפה הערבית מגיעה משירת נשים תימניות שלמדתי מלאה אברהם ומגילה בשארי. מוזיקה פסיכדלית מזרחית, כמו טורקית, הן לרוב מה שאני שומעת להנאתי. שאר ההשפעות הן מהניסיון שרכשתי באקדמיה למוזיקה למחול. התאהבתי בעומק של הבלוז והסול. גם הערבית הלא תימנית מגיעה בחיבור עם המתופף רגב ברוך, שחיבר את השיר 'מנזמן' בערבית ו'אומק' בדרוזית".

"תשוקות שממלאות את הלב". קרני. צילום: יח"צ

"בינת אל פאנק" הוקמה לפני כארבע שנים בירושלים ומונה שבעה חברים שהתגבשו יחדיו למטרה משותפת - ליצור מוזיקה קצבית ועשירה, הטומנת בחובה טקסטים הנעים בטווח הרחב בין מילות אהבה, נונסנס בדואי, שירי משוררים ומחאה פוליטית.


ההרכב החל את דרכו בעיבודים מקוריים לשירים תימניים מסורתיים, ואט־אט החל ביצירת חומרים מקוריים המלווים בניחוח שבטי של צלילים, מקצבים וצבעים המתאחדים על הציר שמחבר בין צנעא, הארלם ושכונת שעריה.

במהלך שנות קיומו, הספיק ההרכב להכות גלים במועדונים ובפסטיבלים ברחבי הארץ ולסחוף אחריו קהל מגוון ונאמן שהתאהב בקצב, בחטיבת כלי הנשיפה ובקולה הייחודי של קרני.



יש גם גברים בלהקה. אז למה "בינת אל פאנק"?
"משמעות שם הלהקה הוא בת הפאנק. באותו הקשר שאבי קורא לי 'יבנתי (בתי), תעברי את הלימה (לימון)'. הפאנק הוא הז'אנר המוזיקלי האהוב עלי ביותר, כי הוא גורם לי לרקוד, ממש כמו מוזיקה תימנית. הרעיון היה לחבר בין השניים, ואז נוצרה קדרה משובחת".

אני מבין את החיבור לצנעא ושכונת שעריה. איך נוצר החיבור להארלם?
"החיבור להארלם קרה כשעזבתי את הבית בגיל 19. יצאתי מבית דתי לחפש עוד תשוקות שימלאו את הלב, ומצאתי אותן במוזיקת הבלוז והfאנק. אז הבנתי שגם אני גדלתי בשכונות, ושאין כל כך הרבה ממה לחיות, אבל יש את המוזיקה שתרומם ותרקיד, ולא משנה כמה קשה הדרך. באמונה יוצרים וכך חיים". ד

"בינת אל פאנק" - מופע השקת האלבום, 28.3, שני (היום), פתיחת דלתות: 20:30, מועדון בארבי, תל אביב