שנייה לפני שהראיון עם ארקדי דוכין מסתיים, כשאנחנו כבר קמים ויוצאים יחד מבית הקפה, הוא מבקש ממני: "אבל תכתוב שארקדי דוכין אופטימי, טוב?".
בעמוד האחרון של הספר, אחרי המילים הקשות והתמונות הקודרות, מופיעה תמונה משפחתית של דוכין, אשתו סימה ושני ילדיהם. תמונה משפחתית חייכנית, סגירת מעגל אופטימית לאלבום שמכיל שירים קשים כמו "חיה מתה" ו"בודדה". אכן, בסוף יש ניצחון של האור על החושך.
"לפני הכל, להסתכל על הקדמה ולשאול אם היא לא תפוצץ אותנו בסוף. אם זה לא סוג של מנגנון השמדה עצמית בפנאן. משמידים את עצמנו לאט, תוך כדי שאנחנו, בסך הכל, חיים חיים טובים ונוחים. אתה הרי יודע מה יקרה בסוף: נמצא תרופה לסרטן, אבל נאבד את הרצון לחיות".
"אני מציע: בואו נאהב. אם נאהב – זה הפתרון. זה הסיום האופטימי. אני מציע חיים. אני מת על החיים ועל בני אדם. אין יותר אופטימי ממני. יש זייפנים ושקרנים ששרים שירים שמחים, אבל בפנים הם מסכנים ואומללים. אני מציע אמת, ואמת יש אחת: או חיבור ואהבה - או מוות וסוף. ולא שאני איזה דלאי לאמה. אני לא מנסה להגיד משהו שאני יודע. אני הראשון שלא יודע לאהוב".
"לא. ביומיום אני פחות מודע לאהבה. אנחנו נוטים לבלבל בין רגשי פחד שיקרה משהו לילדים שלנו לבין אהבה נקייה. אנחנו אוהבים אחד את השני רק כשיש סכנה".
"העיר ב'זומבי' יכולה להיות גם טורונטו, ניו יורק או מוסקבה. אני חושב שבעיר כזו גדולה, אם אתה נופל – לא יהיה מי שירים אותך. זה קטע עולמי, לא תל אביבי. לאף אחד לא אכפת אם שכן שלו גוסס לאט מזקנה. אכפת לנו יותר אם מישהו ימות בפיגוע בבלגיה, מאשר מהשכן הגוסס. אני קורא לזה הפוזה של הפוליטיקה. דואגים לנפגעי פיגועים בצד השני של העולם, ולא לשכנינו שאין להם מה לאכול".
"לא חושב שיש סתימת פיות. נוח לנו להגיד שמישהו סותם לנו את הפה. הבעיה עם אמנים היא שהם אוהבים למצוא אשמים. אני יודע שאם יש לי אג'נדה, אני אמצא דרך להגיד אותה. תפקידו של מוזיקאי הוא לאחד בין אנשים, וזה חוסר אחריות להגיד 'סותמים לי את הפה'. תסתכל למשל על שילוב של מהפכות ומוזיקת ראפ. לא עושים כאן מוזיקה עם אג'נדה, אז מה באים בטענות? מה שסותם לאמנים את הפה הוא הפחד, לא אף אחד אחר".
"סובל לקדם את האג'נדה שלי. לעמוד על שלי. אתה יכול להיות עבד של מסחריות ולקדם אג'נדה של מוזיקה לא מתפשרת. לעשות אמנות זה סוג של סבל, כי אנשים מעדיפים חלטורות ומוזיקה סתמית. ללבוש משקפיים ורודים ולהתעלם ממה שקורה - זאת בחירה. אני חושב שהאמנות שלי היא אמיתית".