ב-14 באפריל יהונתן גפן, תושב בית יצחק שבשרון, יחזור לזאפה ירושלים. בפעם הקודמת שהוא הופיע שם הוא אמר את המשפט שעלה לו בניסיון התנקשות: "מי שמצביע ביבי שלא יתפלא שהבן שלו ייהרג במבצע צוק איתן 6". הפעם גפן עולה לבירה עם מופע רומנטי ("הגבר האחרון") לצד אפרת גוש, אבל מי שחשב שגפן למד את הלקח והתמתן מאז בהתבטאויותיו – כדאי שיחשוב שוב.
"צריך פה מהפכה, ולא מהפכה נחמדה וכיפית כמו של דפני", הוא אומר. "אם הייתי צעיר הייתי הולך לשכונה של ביבי בקיסריה ועושה שם מדורה גדולה. לא היה אכפת לי להיאסר על ביזוי משהו שקדוש להם. אנחנו עושים לעם אחר מה שעשו לנו לפני 70 שנה. זה נורא. אם הייתי צעיר הייתי הולך יום יום למחסומים ועושה הפגנות אלימות כדי להפסיק את זה. האקספרימנט הציוני נכשל. מאה שנה היה נחמד אבל זה נגמר".
"יש לי בגז' מלא בשירי אהבה"
למרות הייאוש מהמצב שמכרסם בגפן, ואולי דווקא בגללו, במופע החדש עם אפרת גוש (ליווי וניהול מוזיקלי של עדי רנרט) לא תמצאו אף התייחסות אקטואלית. רחוק מכך. המופע עוסק ברומנטיקה, אהבה, נעורים וזקנה בעידן של טכנולוגיה ואינטרנט.
לצד שירי אהבה של גפן ("ככה את רצית אותי", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו") והשירים האהובים של גוש ("תמיד כשאתה בא", "דיאטה" ו"מועדון ריקודים"), כולל המופע מונולוגים ודיאלוגים בנושא אהבה.
"כתבתי בחיי הרבה מאוד שירי אהבה. הבגז' מלא בשירי אהבה ואני רוצה לתת לזה את הבמה", הוא אומר. "הסיבה לכך היא שיותר קל לי לכתוב שירי אהבה לאישה מאשר לחיות איתה".
כשגפן מדבר על הזמרת המדהימה הוא מתכוון לאפרת גוש. השאלה הראשונה שאני מבקש לברר עם גוש התל אביבית היא מה ההבדל בין הקהל הירושלמי לקהל התל אביבי.
"הקהל הירושלמי מאוד עצור. צריך לעבוד קצת יותר קשה בשביל לכבוש אותו, כמו לעלות על השולחנות, אבל ברגע שהוא שלך – הכל יכול לקרות", אומרת גוש. "לעומת זאת, הקהל התל אביבי לא דופק חשבון בהופעה. טוב, אפשר להבין את ההבדל ביניהם. לתל אביבים אין את ההיסטוריה של עיר הבירה על הראש. זו עיר הדוניסטית ואני מתה עליה. זו העיר שאני אוהבת הכי הרבה בכל העולם והייתי בלא מעט ערים".