את הפסנתר שהיה בבית קנה אביו לפני שטל (26) נולד. עבורו, כבנה של מורה לפסנתר ששרדה את אושוויץ, הפסנתר סימל את ניצחונו של עם שהתרומם מעפר השואה, והצליח ליצור מנגינות חדשות.
את הסנטים הראשונים שהרוויח ממוזיקה עשה טל בניו יורק, כשעוברי אורח שלשלו מטבעות לכובע שלו כשניגן עם חבריו בסנטרל פארק. חמש שנים אחר כך הוא מוזמן לחמם את אביב גפן ומשיק אלבום בכורה.
הקשר בין ישראל לארצות הברית משולב בחייו של רמון מגיל שבע, אז עבר עם משפחתו מתל נוף ליוסטון טקסס, בעקבות חלום החלל של אביו. כמה ימים אחרי התרסקות מעבורת "קולומביה" שבה רונה רמון עם ארבעת ילדיה ארצה, ולצד האבל על מותו של אילן, נאלצה להתרגל לצד המדכא של הזרקורים.
"נחשפנו כאן להמון דברים נורא יפים שמייצגים את הישראליות, בעיקר לאהבה ולהתגייסות הגדולה, אבל גם לצדדים אחרים. אנשים שהגבולות אצלם מטושטשים, שמבחינתם הכאב שלך הוא שלהם", אומר טל.
אחרי ההלוויה החליטו בני משפחת רמון לחזור לארצות הברית. אחרי שנה וחצי שבה עיבדו את הכאב, שבו לישראל. "אנשים חושבים שכשאתה חוזר לארץ, אתה צריך להבין מחדש את השפה. אבל זה הרבה יותר מזה: אתה צריך לבנות את האופי הישראלי שלך, להרכיב את הזהות שלך מחדש", אומר טל. "פערי התרבות היו הגורם המרכזי שהביא אותי ליצור. הייתי יושב שעות במרתף הבית ומנסה לשפוך הכל, לתת קול לתחושות, להבין מי אני דרך השירים. המוזיקה הייתה עבורי סוג של נוגדן לזרות".
טל רמון – השקת "דמות", 1.5, ראשון, 22:00, זאפה תל אביב
התרעות פיקוד העורף