אשר ביטנסקי יהיה בן 64 בנובמבר. פול מקרטני היה רק בן 25 כששר על הגיל הזה. מאז חלפו שנים. מקרטני חצה את ה–64 והספיק להכיר את ביטנסקי וגם לתת לו נשיקה על הלחי. ביטנסקי שקל ברצינות לשים פלסטר על המקום ולא להוריד אותו לעולם. זה היה ב–2008, שלוש שנים לפני שהחברה שבה עבד, ווייבס, זכתה בפרס הגראמי. ההתרגשות הייתה עצומה. אבל ביטנסקי, למען האמת, רחוק מאוד מלהיות זקן. האנרגיות שלו מבעבעות ומידבקות. הוא נינוח אך לא נח. בפעילות אינסופית לאורך ולרוחב. יצירתי. פעיל. נהנה. עושה ספורט. לא נוגע במזון מן החי. לא מזמן שלף מהארכיון הפרטי שיר גנוז והוציא אותו לתחנות הרדיו. "השיר 'אני שלך ואת שלו' היה סינגל על תקליט ויניל. שמעתי אותו אחרי כל השנים האלה והחלטתי לעשות איתו משהו, שלחתי את זה ככה, בלי יחסי ציבור, ולשמחתי כמה אנשים ברדיו הקשיבו ושידרו, וזה עשה גל קטן ליד החוף של המוזיקה".
ביטנסקי הקליט את השיר בפרץ נלהב, ספונטני, כמו שהוא אוהב. "את השיר הזה הקלטתי ב–1977. מאוד רציתי להביא את גרי אקשטיין לאולפני טריטון. הייתי שומע אותו במועדון 'חצות וחצי' ברחוב המסגר, לגרי הייתה להקה עם רביב גזית ושמוליק אביב. הייתי מסדר לו הופעות בבתי ספר. הבאתי גם את משה לוי שהיה ממש צעיר".
ביטנסקי יודע שהיה יכול להיות אחרת. "אם היה לי בשנות ה־70 הביטחון העצמי שיש לי היום, הייתי עושה יותר דברים במוזיקה שלי. לא ניסיתי לחשוף את המוזיקה שלי. המחויבות שלי למי שמוכשרים ממני גדולה יותר".
בכל זאת הקליט את "היי האני" ("רוק פאנק הומוריסטי") בזמן אולפן שנותר מזמן ההקלטה של "מה יהיה בסופנו" שהלחין לנורית גלרון, אחד מהשירים היפים ביותר של הזמר העברי.
אז מיהו ביטנסקי? מלחין, יוצר, מפיק מוזיקה ישראלי, מנהל אישי, אמרגן, עוסק במו"לות ובניהול זכויות יוצרים ומחלוצי תחום עיצוב הצליל בישראל. האיש שעבד עם להקת תמוז, אחינועם ניני, נתנאלה, נורית גלרון, דין דין אביב.
במקרים רבים האמנים שהוא עובד איתם אינם ידועים בזמן שבו נעשה עיקר עבודת הקידום. אצל ביטנסקי רבים מהם מגיעים להצלחה.
רשמו לפניכם את השמות הבאים: מיקה הרי, לין הרצוג, עדינה אבן זוהר, הילה כהן אלעזר, היום הן משחררות את ההקלטות הראשונות שלהן. יש סיכוי שבעוד מספר שנים נאמר שכאן קראנו את שמן לראשונה.
בימים אלה ביטנסקי הוא מרצה מבוקש בכנסים ומוסדות אקדמיים בתחומים הקושרים בין מוזיקה, העצמה אישית וקבוצתית, טכנולוגיה ועסקים. בין ההרצאות שלו: "עתיד המוזיקה החיה", "בזכות העיוורון", איך הילד אשר ביטנסקי - דור שני לשואה - מגיע מהמרתף בארלוזורוב אל ביל קלינטון בבית הלבן, אל האפיפיור, פול מקרטני ואחרים, מגשים חלומות לעצמו ולסובבים אותו. ביטנסקי מספר על הילד החולם שהגיע לאולפן שבו עבדו הביטלס כדי להקליט ויצר קשר אישי עם מקרטני. הוא גם מתאר בהרצאות שלו את הפריצה לחו"ל, מסביר איך ליצור קריירה בינלאומית במוזיקה, ועוד דברים שחשוב לדעת אם אתה שואף להצלחה כאמן או כמי שעוסק בכל תחום אחר.
בגיל 16 וחצי ניגן בלהקת החובבים של עיריית תל אביב, שם הכיר את הזמרת נתנאלה. בעקבות ההיכרות הפך לאמרגנה ומנהלה. הוא חיבר אותה למתי כספי. "פשוט באתי אליו הביתה ודפקתי לו על הדלת, כשהוא פתח אמרתי לו 'הגענו לפגישה', ואמרתי את זה בביטחון כל כך גדול, שלא היה לו נעים לשאול איזו פגישה, ושהוא לא זוכר שום פגישה. אבל זו הייתה דרכי. להתדפק על דלתות".
את הקריירה שלו בתעשייה החל בגיל צעיר מאוד, בתיכון ובמהלך השירות הצבאי, כאמרגן של להקות קצב ואמנים. ביטנסקי ארגן הופעות בבתי ספר תיכוניים לאמנים כמו אריק איינשטיין, "השניצלים" של דני סנדרסון וגם יצחק קלפטר, שאותו ניהל אישית. ב–1972, בדיוק כשמלאו לביטנסקי 20 שנה, הציע לו סנדרסון להיות האמרגן של להקתו החדשה, כוורת.
ביטנסקי הביא את קלפטר לכוורת של סנדרסון לאחר שאחרית הימים התפרקה, וגם הביא ללהקה החדשה את יוני רכטר עם תוספת חשובה: פסנתר חשמלי הונר, כלי נדיר ויקר באותה תקופה, ששימש את הלהקה הצעירה לצורך החזרות. ביטנסקי ארגן ללהקה מקומות לחזרות ופעל רבות למציאת מפיקים שיצטרפו להשקעה ולפיתוח הלהקה. בסופו של דבר הגיע מפיק העל אברהם דשא פשנל שלקח את הלהקה ובאותה הזדמנות ויתר על ביטנסקי.
עם שחרורו מהצבא ביטנסקי בן ה–21 פתח משרד עצמאי בשם "מור הפקות", שאליו הצטרפו אמנון צבן "זהר הפקות" ומיכאל תפוח כמנהל של תמוז, הפלטינה ואריק איינשטיין. גם דורי בן זאב, מתי כספי, בי.בי. קינג ואשף האורגן ג'יימי סמית היו חלק מההפקות שלהן היה ביטנסקי שותף. ב–1977 היה ביטנסקי מיוזמי וממפיקי פסטיבל הרוק הישראלי הראשון בנואיבה שבסיני, ושנה לאחר מכן הצטרף אליו עופר פסנזון, לימים שותפו - עד לשנת 2004. ההצלחה הבינלאומית הגדולה ביותר של ביטנסקי ופסנזון הייתה העבודה עם אחינועם ניני וגיל דור, שהחלה עוד ב–1990, וכללה חוזה הקלטות בגפן רקורדס.
ב–1978 החל ביטנסקי לנהל את נורית גלרון, ומור הפקות ניהלה גם את הקליק וגם את אלבום המופת של אילן וירצברג ושמעון גלבץ, "בציר טוב", משירי יונה וולך. בשנות ה־80 הביא לישראל יחד עם פסנזון את ג'ו קוקר, נינה האגן, אל דימיולה, צ'יק קוריאה, ג'ק ברוס וסוזן וגה.
ב–1998 הקליט אלבום אישי בשם "אבא". "יואב קוטנר אמר שלא קידמתי את 'אבא' כמו שצריך. באותה תקופה הרבה אנשים ראו אותי כאבא מסוים בתוך קהילת המוזיקה הישראלית, אנשים טכניים, יוצרים, זמרים, וגם היו לי שני ילדים צעירים בבית וחשבתי הרבה על העניין של יחסי אבא והדור הבא וגם על אבא שלי. אם אבא שלי היה רואה אותי הוא היה שמח. הוא נהג לשאול: אתה בטוח שאתה רוצה להתעסק במוזיקה? ועניתי שאני לא יכול להתעסק בשום דבר אחר. ואבא אמר: 'אתה יודע. אתה העתיד'".
שני ההורים שלו הם ניצולי שואה מבלארוס. יש לו שתי אחיות בוגרות ממנו, שנולדו אחרי תום המלחמה. "הייתה בי תשוקה בלתי נשלטת לברוח מהמקום שההורים שלי באו ממנו, ולרוץ אל מקום יותר טוב, להצדיק את ההקרבה שהם עשו כדי ליצור לי חיים", הוא אומר, "מאמא שלי קיבלתי את האהבה העצומה למוזיקה. משני ההורים שלי קיבלתי תנור של אהבה, שחימם אותי והיה חזק מכל".
"אנשים שומעים ברדיו, אבל גם באינטרנט, גם מחפשים וגם מקבלים. אם פעם מתוך 100 קטעי מוזיקה היו 10 משובחים, היום מתוך 10,000 יש לך 100 קטעים משובחים. זאת אומרת - יש הרבה יותר מוזיקה גרועה והמוזיקה הטובה לא גדלה באותו אחוז, אבל יש המון מוזיקה מעולה היום. התקשורת הרשתית מאפשרת קבוצות תמיכה קטנות שמאפשרות הצלחה של אמנים מסוימים מחוץ לרשימות השידור והמיינסטרים".
התרעות פיקוד העורף