"הביטלס תמיד היו גשר בין סגנונות ממוסדים ואוונגרדיים, פרועים ומיושבים. זה חלק גדול מהפלא שהם היו". כך חמי רודנר, שישתתף באירוע "מחווה לביטלס", לרגל 50 שנה להולדת Revolver - אלבומם השביעי של הביטלס.
האירוע, שיתרחש באשדוד, יכלול מפגשים קצרים הקשורים ללהקה ולאלבום האלמותי, עם מיטב המרצים מהתחום (ד"ר ארי קטורזה, ד"ר ארנון פלטי, יונתן בר גיורא), מופע של התזמורת הסימפונית אשדוד, שתארח, כאמור, את רודנר בשיתוף רקדנים מתיאטרון בלט פאנוב, ותיאטרון רחוב של חברי תיאטרון ברמוזה, שיציגו את דמויות הביטלס במיצג שירי האלבום במופע ליפ דאב.
"ריבולבר" (1966) של הביטלס נודע כאחד מיצירות המופת של המוזיקה הפופולרית במאה ה־20 וכמהפכני בדרכי ההקלטה, הכתיבה וההלחנה. בין השירים הבולטים באלבום: "אלינור ריגבי", "גוד דיי סנשיין", "טאקסמן", "ילו סאבמרין" ועוד. אלבום שעומד זקוף במבחן הזמן, שסימן את המטמורפוזה היצירתית העמוקה שעברו הביטלס, מארבעה פרחחים מייד אין ליברפול, לחזית התרבות העולמית.
"הרוק בכלל, והביטלס בפרט, מוכרים מזמן כאמנות חשובה ועמוקה", טוען רודנר ומוסיף: "הממסד הישראלי נוטה היום לחבק יותר דווקא את הצד הפופולרי של המוזיקה. לכן זה די נדיר ונפלא שחולקים כאן כבוד לאחת היצירות החשובות של המאה הקודמת - האלבום 'ריבולבר'".
אתה יכול לתאר את הרומן שלך עם הביטלס?
"יש לי רומן אינטימי של יותר מ־45 שנה עם הביטלס. כחלק מהרומן הזה, עיבדתי את 'אובלדי אובלדה' בסגנון מזרח אירופי, כמין בדיחה פרטית שלי עם עצמי על לנונסקי ומקרטנוב, לנון ומקרטני האוקראינים. בדרך כלל אני מקפיד מאוד להיות מדויק בטקסטים ובמנגינות המקור כשאני מבצע קאבר. פה קצת השתוללתי. גם בגרסה המקורית יש איזו רוח שטות שנחה עליה. לכן הרשיתי לעצמי".
אני מבינה שהביטלס הם חלק ממחזור הדם שלך?
"המוזיקה שלהם הייתה מה ששמר עלי בילדות מבדידות. מה שפתח בפני צבעים חדשים ונפלאים ועולמות אפשריים, על הרקע החדגוני, האפור והפוריטני שבו גדלתי בקיבוץ. הביטלס הם אלה ששמו לי בנעורי גיטרה בידיים ונטעו בי את האומץ לכתוב ולשיר. גיטרת הבס שלי היא אותו הדגם של פול מקרטני - ריקנבקר 4003.
"ב־1999 היה לי הכבוד להופיע עם סר ג׳ורג׳ מרטין, המפיק המוזיקלי האגדי של הביטלס, והפילהרמונית הישראלית, ולבצע את I’m the Walrus בבנייני האומה והיכל התרבות. הביצוע הזה והשבחים שקיבלתי ממרטין הם שהחזירו אותי להיות מוזיקאי חי ופעיל, אחרי תקופה שכבר כמעט נואשתי מהמוזיקה כדרך חיים ופרנסה.
"כיום אני מרצה על הביטלס במופע יחיד, 'ביטלס שלי'; יש לי הרכב ביטלס בבית ספר גבוה למוזיקה 'מזמור' שבו אני מלמד; ואני מרבה להופיע עם 'מג'יקל מיסטרי טור', להקת הקאברים הבולטת של הביטלס בישראל. בעצם די מדהים שהרומן שלי עם הביטלס הוא גם חלק אינטגרלי מהפרסונה האמנותית שלי, וגם מביא לי פרנסה לא רעה".
איזה דגש אתה שם בהרצאותיך על הביטלס?
"אני ממש לא אוהב את הקונספט האנקדוטלי הרכילותי בנוגע לביטלס. מה שאותי מעניין ומרתק, שאותו אני לא מפסיק לחקור, זה התרכובת הכימית הגאונית שחיה בכל כך הרבה שירים שלהם, יותר מהתרכובות הכימיות שהסתובבו להם בראש".
איך אתה מסביר שמאז הביטלס לא קמה עוד להקה כמוה?
"לא יכולה להיות עוד תופעה כמו הביטלס, בדיוק כמו שמוצרט או באך הם חד־פעמיים. הביטלס מאוד קשורים לתקופתם, הסיקסטיז, עשור שבו היכולות האנושית והרמה התרבותית היו מסונכרנות בדיוק מושלם עם הקדמה הטכנולוגית. מאז הסיקסטיז הטכנולוגיה עקפה אותנו בסיבוב, והיום אנחנו נתינים שלה. אני חושב שעל רקע הקריזה הטכנולוגית של היום, הביטלס הבאים יהיו אנשים שיתעסקו במולטימדיה. הלוואי שהם יחזירו את האמנות הגבוהה בחזרה לעם. מי יודע, אולי זה עוד יקרה".
50 שנה לאלבום Revolver של הביטלס, 6.7, רביעי, 20:30, מוזיאון אשדוד לאמנות