ששואלים את אלי דראי אם הוא גרסה מודרנית ללאונרדו דה וינצ'י, הוא פורץ בצחוק. האיש אדריכל נוף וגנים, בוגר הטכניון, תסריטאי, מתופף, מפתח פטנטים, זמר, שחקן. מה זה? אני שואל אותו לרגל הופעת אלבום הבכורה שלו, "מזמן".



עוד לא החלטת מה תעשה כשתהיה גדול?


"החלטתי להיות דראי. אומנם למדתי בטכניון, אבל כל הזמן המוזיקה והפטנטים היו לי בראש. מאוחר יותר הצטרפה כתיבת תסריטים לסדרות כמו 'סברי מרנן'. למעשה, החלום שלי היה להיות מתופף. די מוקדם הבנתי שזה לא מקצוע. אפילו בטכניון, מקום רציני, ניגנתי עם חבר'ה ועשינו רעש לסטודנטים במעונות".



איך מכל זה הגעת לטלוויזיה?


"כשהתעייפתי מהאדריכלות, הגעתי דרך חבר לטלוויזיה, שם התחלתי כבום מן ב'שמש'. החברים שם, לרבות צביקה הדר, שמעו אותי ואמרו לי: 'אם יש לך רעיונות, בוא תכתוב'. כך נקלעתי לכתיבת תסריטים, כשתוך כדי ניגנתי בתופים ב'היהלומים', הלהקה של שלום גד, חבר שלי מהצבא, המפיק המוזיקלי של האלבום. הנגינה בתופים דחפה אותי למוזיקה. למדתי לבד לנגן בפסנתר ובגיטרה, אחרי שלא הסתדרתי עם מורים שניסיתי ללמוד אצלם".



כששומעים אותך שר, מגלים שאתה גם זמר ותוהים מדוע התבזבזת בעיסוקים אחרים.


"לא התבזבזתי. נבניתי צעד אחר צעד, כשבבסיס הלימודים בטכניון הכשירו אותי להסתכל על החיים בצורה מסוימת. באשר לשירה, משחר ילדותי אהבתי את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".



והנה לקראת יום הולדתך ה־50, אתה מוציא אלבום בכורה. לא מאוחר מדי?


"תמיד רציתי, אבל לא היה לי האומץ שיש לי היום. הכל עניין של טיימינג. אני לא רודף אחרי שום הזדמנות ולא מפספס שום הזדמנות".



הסיפור שלך מבלבל. מילא המוזיקה. מילא האדריכלות. אבל מה פתאום שחקן?
"בלי כוונה. תוך כדי זה שהייתי בהפקות בום מן וסאונדמן, כשהיו צריכים גם שחקן מול המצלמות, נעניתי. אבל זה עיסוק משני שלי שם. בטלוויזיה אני כותב בעיקר תסריטים, מה שרואים כעת ב'סברי מרנן'".



אפשר לכתוב תסריטים בלי ללמוד קולנוע או טלוויזיה?


"מתברר. החונך הכי גדול שלי בתחום הוא רובי דואניאס, ממנו למדתי הרבה ב'שמש'. כשצביקה הדר ויואב צפיר שמעו את הרעיונות שלי, הם אמרו לי: 'לך תכתוב תסריטים', אז הלכתי וכתבתי ל'פיג'מות'. משם המשכתי מדבר לדבר".







מה מנחה אותך בכתיבה?


"אני משתדל בעיקר שכל דמות תגיע לקצה שלה, כלומר שיהיו גם צחוקים".



קורה שאתה צובט את עצמך כשאתה מול כוכבים כמו טוביה צפיר, יונה אליאן, סנדרה שדה או יהורם גאון?


"צובט? לא, אבל לעבוד עם שחקנים שעליהם גדלתי זה אושר גדול. בהתחלה, כשיהורם גאון נתקל בי, הוא שאל מי אני. כששמע את שמי, נתן לי מחמאות על מה שכתבתי. מרגש אותי שמה שאני כותב גורם הנאה לשחקנים בסדרה ולקהל הצופה בה".



בשורה התחתונה?
"בשורה התחתונה אפשר לומר שהסדרה עוסקת באהבה, כשכולם לומדים להיות ביחד".



לבסוף, מהן ציפיותיך מהאלבום?
"שהאנשים ייהנו מהשירים, כשאני מקווה שהם יביאו אותם למחשבה כלשהי על החיים".