היוצרים שהפכו לזוג: "לא אהבתי את המוזיקה שלו"

יותר מ־30 שנה כמפיק־על מוזיקלי של כל הגדולים לא הכינו את משה לוי לרגע שבו ייאלץ ללוות בגיטרה חשמלית זמרת אלמונית ואיך כל זה קשור לזוגיות מאוחרת שעזרה לשניהם להגשים חלום

יעקב בר-און צילום: ללא
משה לוי וענבל מן
משה לוי וענבל מן | צילום: יח"צ

"זה היה שונה בתכלית השינוי מכל השקה שבה ניגנתי", הוא מעיד. "כילד בן 10 ביקשתי מהורי, בהשראת 'השדוס' והביטלס, לאפשר לי ללמוד לנגן בגיטרה. התשובה שלהם הייתה: 'אין לנו תקציב לגיטרה. יש אקורדיון בבוידם'. ענבל עזרה לי להגשים את חלום הגיטרה שלי".

"זה קרה בעקבות זה שכבני זוג החלטנו שלא נתערבב בקריירות שלנו. אחרי שנגן הגיטרה המלווה של ענבל נעלם בלי להשאיר עקבות, והיא עמדה לבטל הופעה, לקחתי ספונטנית על עצמי את המשימה, למרות שמעולם לא למדתי בצורה מסודרת לנגן בכלי. באותה הופעה חזרתי להיות הילד בן ה־10 שהשתוקק לנגן בגיטרה".

לוי (59) ומן (40) ביחד קרוב לשש שנים. לוי הגיע לקשר ביניהם גרוש, אב לשלושה ילדים בוגרים ואחרי פרק נישואים ממושך. הוא מספר על מפגש עם מן הרווקה במרתף מוזיקלי, שבו "איכשהו הצטלבו המבטים שלנו".

"לא רק שלא חלמתי שמשה יפיק לי מוזיקלית אלבום, אלא שכשפגשתי אותו לראשונה ב'חי', לא ידעתי בדיוק מיהו, למרות שהשם שלו היה לי מוכר", מודה מן. "כמי שהייתה פאנקיסטית בשנות הבגרות שלה, ולא גדלה על מוזיקה ישראלית, לא הייתי מקורבת לעשייה המוזיקלית של משה עם שלום (חנוך) ואחרים. אם כבר משהו ישראלי, הלכתי אחרי פורטיס וכאלה. אבל כשמצאתי את עצמי מול משה, משהו בעיניים שלו הקסים אותי".

"היום אני אולי ילדותית לעומת הנערה המבוגרת מגילה שהייתי. אף פעם לא הסתדרתי עם בחורים בגילי. תמיד הייתי גדולה עליהם".

לאחרונה הוציאה מן את אלבומה, "דהירה", באופן עצמאי בעזרת פרויקט "הדסטארט". "אני שרה מאז שאני זוכרת את עצמי", כתבה שם. כנצר למייסדי המושבה יסוד המעלה, היא גדלה בחולון ובעוד מקומות כבת למשפחה מפורקת, לדבריה. מגיל 8 היא כותבת ומלחינה. "זה היה תמיד המפלט שלי מהמצוקה בבית", היא מספרת. "הכתיבה הייתה הדיבור שלי עם עצמי ועוגן השפיות שלי, מה שהרגיע אצלי את הנפש, שהייתה סוערת ואבודה".

אחרי שירות צבאי במשרד הביטחון, עיצבה בגדים ומכרה אותם, עבדה כברמנית ו"חייתי את חיי הלילה הפרועים, על כל המשתמע מכך". לדבריה, כל הזמן נגעה במוזיקה, ואפילו הקימה להקה שנקראה "הבאים", והופיעה איתה במה שהיא מכנה "השנים הרדומות של הרוק".

"כשהלהקה התפרקה, שנייה לפני הוצאת אלבום, החלטתי לעזוב את העיר בעקבות פרידה שחוויתי", מעידה מן, שעברה לקיבוץ סופה בעוטף עזה, שם חיה אחותה. "התמסרתי שם לשקט המדברי. בין אזעקה לאזעקה, עבדתי בבישול סבונים והמשכתי לנגן ולכתוב שירים", היא מספרת. "בשנה וחצי שלי שם עשיתי סדר בראש ובנפש".

אחרי שחזרה העירה ולמדה תדמיתנות בענף האופנה, החלה במסע לעבר האלבום שלה. היא נזהרת מלנפנף בתואר "זמרת". "קודם כל אני מחשיבה את עצמי אדם יוצר, שמרגיש התעלות רוחנית כשהוא משלים כתיבת שיר. תמיד פחדתי מהגדרות", טוענת מן. "אם ייאמר עלי שאני זמרת, נקודה, זה אחד הדברים שהכי יכולים לגרום לי אושר".

באופן לא שכיח, מן היא גם נגנית בס: "הייתי מלווה את עצמי בהופעות בגיטרה חשמלית. יום אחד משה שמע אותי מג'מג'מת בגיטרת הבס שיש לי בבית, ונגנב מזה. משה הוא זה שייעץ לי להופיע עם הבס. העצה שלו זרקה אותי למים הכי עמוקים שאפשר. לא קל לנגן בס ולשיר בו־זמנית. החיבור המדהים שיש לי עם הכלי מאפשר לי להתגבר על כל קושי".

"אני רוקיסטית במהותי, אבל במוזיקה שאני יוצרת יש גם קצת פופיות ונגיעה של מוזיקה אלטרנטיבית".

הודות לבן זוגה, היה למן בהשקה אורח מהחלומות: שלום חנוך, לא פחות, בא לשיר שני שירים עם זמרת לא מוכרת, שהיא בת הזוג של המלווה הקבוע שלו, "למרות שאני לא אחת שהולכת על פרוטקציות". "אל תוותרי עלי", הם שרו יחד, ומן הייתה צריכה לצבוט את עצמה חזק כדי להיות משוכנעת שזה באמת קורה לה.

"לא ממש ידעתי איפה אני. זה היה קצת כמו סרט".

כמפיק מוזיקלי, עסוק לוי בהשלמת האלבום הבא של חנוך, שעומד להופיע בחודשים הקרובים. "אנחנו מיישרים פינות אחרונות", מספר לוי, שבמקביל מפיק מוזיקלית זמרים פחות מפורסמים.

"כמי שמופיע מגיל 18, צפיתי כבר אז את המשמעויות הכבדות של להיות אמן שתלוי בחסדי הקהל. ראיתי את התנודות הנפשיות שעוברות על אמנים, והבנתי שדי לי במקומי הקבוע בצד הבמה".

מן: "כמי שבאה מבית לא מושלם, לא היה בראש שלי להתחתן. משה הציע לי ביום ההולדת שלי. זה הצחיק והביך אותי. אני עוד לא בטוחה שאני רוצה. בינתיים יש לי מלא פרויקטים אחרים על הראש". ד

תגיות:
מוזיקה ישראלית
/
משה לוי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף