"ההופעה ב'מחוברים +' עשתה לי רק טוב. למדתי על עצמי עוד כמה דברים. הייתה לי זכות להביט על חיי מהצד, להסיק כמה מסקנות ולקבל עוד כמה תובנות על החיים. המצלמה תיעדה את הרגעים הטובים והפחות טובים בחיי, ולימדה אותי שהדברים הטובים נמצאים בסביבה הקרובה שלי".
הדובר: ניר פרידמן (44), לנצח "צמר" מפלורנטין, שהפך מעוד רוקנרוליסט הולל ופוחז לסוג של "צמר רך", ולאיש משפחה שחי היום עם אשתו, השחקנית שחר רוזנצווייג (29) ושתי בנותיהם, במושב חד נס ברמת הגולן.
"הוצאתי עכשיו גם סינגל חדש, 'לא נורמלי', מתוך אלבום סולו שלישי שיצא בקרוב", מעדכן פרידמן. המוזיקה נותנת לי זריקת אופטימיות. כשאני שר, אני תמיד נזכר בנעורי. מאוד מרגש אותי לדעת שאני עדיין מתעסק ב'דרים' שאני אוהב ליצור".
על מה השירים החדשים שלך?
"על עזיבת העיר הגדולה - שניצחה אותי - על בריחה מאחריות ופגיעה באנשים שאוהבים אותי ('לא נורמלי'); על זוגיות כדבר מעצים ('אוויר נקי'); על מלך זקן שישן בכל מקום בחייו, ועכשיו ישן מתחת לאדמה ('מלך זקן' מאת ריימונד קארבר). האלבום נכתב במהלך השנים האחרונות, שבהן צברתי ניסיון חיים והתפתחות, במיוחד בנושא האחריות".
מרגיש ש"מחוברים +" חיברה אותך מחדש לעולם שעזבת?
"האמת היא שקורים לי עכשיו דברים טובים בכל מה שקשור לקריירה. הדלת נפתחה שוב. יותר אנשים מתעניינים במה יש לי להגיד, למרות שהעבודה עכשיו הרבה יותר קשה מפעם. אבל כל עוד אני מקדם את עצמי בנושאים שמעניינים אותי כמו מוזיקה, משחק, הפקה, בימוי, כתיבה ויזמויות אמנותיות כאלה ואחרות, אני מרגיש שמבחינתי, אני מגשים את עצמי".
כלומר לא עזבת אף פעם באמת את השואו ביזנס?
"מעולם לא עזבתי את עולם הבידור והתרבות. תמיד יש מה לעשות בתחום המרתק הזה ודרכים להתפרנס. אני קם בבוקר וחושב על המיזם הבא שמעניין אותי לעשות, שיקדם אותי יצירתית, חשיבתית, וכמובן כלכלית. לא חייבים להיות בפריים טיים של ערוץ 2 או להיטחן ברדיו כל שנייה כדי לפעול ולעסוק בתחום הרחב והנפלא הזה".
בין שלל עיסוקיו, פרידמן מלמד משחק בצפון ובמרכז, בעל אולפן הקלטות בתל אביב, ומופיע מדי פעם עם הלהקה שלו, "הכלבים", שיחד איתם הוא צועד לאלבום סולו שלישי. במקביל הא מפתח סדרת טלוויזיה עם היוצר אורי סיוון ובשנה האחרונה מריץ את המופע "המקפצה" בצוותא.
מה הביא אותך לקפוץ ראש על ה"מקפצה"?
"כשהייתי בצעירי תל אביב, להקה צבאית, להקת 'השוונג של הפיתה', בסדרות הטלוויזיה 'עניין של זמן', 'פלורנטין', 'ילדות רעות', 'השיר שלנו', כשהפקתי מוזיקלית את 'פרפרים' ו'הזמנה לחתונה' של אורי בנאי, וגם כשהופעתי בהבימה עם 'תל אביב הקטנה' - ניתנה לי במה ראויה כדי להציג את היכולות שלי.
מהניסיון שצברתי, וממה שכרגע קורה בשטח, שמתי לב שכשאמנים מעולים יוצאים מבתי ספר למשחק או מבתי ספר למוזיקה ומחול, הם נתקלים בקיר בטון, ואין להם אפשרות למשוך קהל, סוכנים או מפיקים למופע שהם מנסים להרים לבד. ואז עלה לי רעיון לאחד כוחות וליצור במה מכובדת ומקצועית, כדי שאמנים בתחילת דרכם יקבלו במה אמיתית עם קהל אמיתי להציג את ביצועיהם הבימתיים. כל אמן נותן טעימה של עד חמש דקות מכישוריו, שלא מסתכמים רק בביצוע, אלא ביצירתיות של הקטע. הקטע חייב להמם את הקהל. אתה יכול להיות מבצע מעולה, אבל הקטע שלך ישעמם. במסגרת של 'מקפצה', הראש שלך חייב להיות גם סופר יצירתי".
יש היום 'הכוכב הבא', 'אקס פקטור', 'דה ווייס', 'אייל גולן קורא לכם' ועוד שלל תוכניות ריאליטי שהם בעצם המקפצה לכוכבים הבאים. מה רע בהם?
"מתוך 'מקפצה' נוצרו קשרים שהובילו לחשיפת האמנים: אנה סנגר זכתה למימון מפסטיבל ישראל למופע שלם מקטע שלה, 'הפסנתרנית הקשישה', שהתחיל במקפצה של חמש דקות. חלק מהמופיעים התקבלו לתיאטראות רפרטואריים, וחלק עשו דרכם לימי צילום ראשונים בסדרות עתידיות. כך שהאמנים מתקדמים מדרגה־מדרגה, ולא נשרפים מהר כמו בתוכניות ריאליטי.
"בשונה מתוכניות ריאליטי מוזיקליות, גם הבמה וגם הקהל ב'מקפצה' אמיתיים. אין מניפולציות של טלוויזיה, אלא החיים האמיתיים של האמן. זה לא הסיפור של בעל דוכן פלאפל שבא לו לנסות את מזלו בשירה, ורוצה להתפרסם לרגע, לפני שהוא חוזר לפלאפל. האמנים הנחשפים ב'מקפצה' הם לטווח הרחוק".
אין לך בעיה עם זה שאתה מקדם אמנים אחרים?
"במיזם הזה אני מעדיף להיות מאחורי הקלעים, ונדהמתי לגלות שלפני ההופעות, אני מתרגש באותה עוצמה כמו לפני עלייה שלי על הבמה. היצירה שלי היא בניהול ועריכת התוכן, והכוונה בתוך הקטעים עצמם. מאז ומעולם כיף לי לדעת כפרונטמן שאני מסוגל ליצור גם מאחורי הקלעים. הצד האחר מרגש אותי באותה מידה".
נראה שההתנתקות מתל אביב עשתה לך טוב.
"אני בראש ובראשונה תל אביבי. נולדתי, גדלתי וחונכתי בעיר הגדולה. אני טיפוס אורבני. אבל הייתה הזדמנות לנסות משהו אחר, לקבל אנרגיה שונה, ולהבין אם אני על הדרך הנכונה. כשאתה בתוך המערבולת, קשה לפעמים להגיע להבחנות דקות ומשמעותיות. אני מקבל המון מהריחוק מהעיר הגדולה, אבל גם מתגעגע לחזור. בגלל זה אני חייב להגיע לעיר לפחות פעמיים בשבוע. אנסה להחזיק בצפון כמה שיותר, אבל נדמה לי שהעיר קוראת לי לשוב".
למרות שלא מצאת בתל אביב מנוחה לנפשך?
"שלא תטעי. אין ממש מנוחה ליצור כשאתה בזוגיות עם שתי ילדות. די צריכים לגנוב את הזמן הזה. אבל בעיר, בנוסף לכל, יש הסחות דעת שמזיזות אותך לפעמים מהמטרה, למרות שההרפתקאות והחיכוך בעיר עם המון אנשים מביאים אותי גם ליצירה, אבל זה היה לי בכמויות. בצפון אני יותר בבית, יותר משקיף על הדברים מהצד, יורד לעומקם של דברים, ומעבד אותם לכדי יצירה".