"פעם הייתה 'מדורת שבט', מה שאין היום, שזה כל כך מקשה על החיים". הציטוט מגיע מפיה של הזמרת ירדנה ארזי ששבה לאלבומה "דרישת שלום" משנת 1985 בראיון לתוכנית "אלבומי המופת" ב"רדיו ללא הפסקה 103FM". "שוק המוזיקה אז היה כל כך שונה, שאין מה לדבר. היה לי מזל להתחיל את דרכי בתקופה שהייתה תחנת טלוויזיה אחת ולא היו הרבה תחנות רדיו, ואם היית ב'סיבה למסיבה' אז למחרת כבר היית סיפור הצלחה, מה שהיום אין בכלל, אין את האופציות האלה.

"היום להגיע לתודעה הרחבה של הציבור זה דבר כל כך מסובך, כל כך קשה. זה באמת היה הרבה יותר קל אז. חלקים מהתקשורת פרגנו לי, חלקים לא. לא משנה, אבל למרות הכל, הדיבור היה עם הציבור הרחב, שאליו הגעתי בעיקר דרך הטלוויזיה".







על הטענה שככוכבת גדולה באותם ימים כל בחירה שלה העמיסה על כתפיה משקל רב, השיבה ארזי: "בפרספקטיבה של הרבה שנים אפשר להגיד את זה, אבל כשאתה קם בבוקר אתה בא לעבוד. לא הרגשתי את כל כובד האחריות על כתפיי". מנגד אמרה: "כשאתה מקליט אתה באולפן חשוך ואתה לא רוצה להישאר שם, אתה רוצה להצליח ולהגיע להכי רחוק שאפשר. זה גם הכל 'אינדי' (הפקה עצמית). יש נטייה לייחס את ה'אינדי' לאוונגרד, אבל לא. אני קונצנזוס, מה שנקרא, מיינסטרים, ואני 'אינדי'. וההצלחה מאוד חשובה כי אתה משקיע לא רק הרבה כסף אלא גם את הנשמה, את כל היצירתיות שבך, את כל מה שיש בך אתה משקיע בדבר הזה, לכן מאוד מאוד חשוב להצליח. אני בחיים לא אדרוך על גוויות ואני לא מרפקנית, אבל כן חשוב להגיע לטווח הכי רחוק של הציבור".

באותה התקופה נחלקו מעריצי הפופ לכאלה שתמכו באזרי ולמעריצי עפרה חזה ז"ל. מעריצה של חזה אף השפריצה דיו על שמלה לבנה של ארזי. "אני זוכרת את זה, זוכרת את הכל", אמרה ארזי. "אני אומרת היום מה שאמרתי אז ומה שחשבתי אז, לפני שלושים שנה, שזה כל כך אידיוטי, כל כך מטופש, כל כך מיותר. היה לי קשה להשלים עם זה אז וקשה לי להשלים עם זה היום. ברקע היו באמת אירועים קשים, הייתה מלחמה, היו הרוגים, וכל המלחמה הזאת עם עפרה הייתה לי מה זה מוזרה. זה היה משונה מאוד. שנה או שנתיים אחר כך ריטה זכתה ב'זמרת השנה' והיה לי כל כך חשוב להביע פומבית את עמדתי, שהיא ראויה, וטוב שכך, ובירכתי אותה. כי כבר לא ידעתי מה לעשות כדי להוריד את גובה הלהבות. זה היה כל כך מטומטם בעיני. כשהוריי נפטרו בשנת 1994, בהפרש של חמישה ימים אחד מהשני, וקיבלתי מעפרה שיחת ניחומים בטלפון שהייתה מאוד יפה".


ארזי התייחסה לשירי האלבום ביניהם "שהשמש תעבור עלי". "את השיר הזה מצאתי כשבאתי ליורם טהר-לב יחד עם גברי מזור, שעבדתי אתו הרבה מאוד שנים ביחד וחיטטתי לו בארגזים. אני ממש זוכרת את עצמי נוברת בתוך ארגז עם טקסטים, ואז אני שולפת את הטקסט הזה, ואני לא אשכח את התחושה שלי, פשוט התחלתי לבכות כשראיתי אותו. לא יודעת איפה, זה פשוט נגע. אלה דברים שאתה לא יכול לפרוט אותם. זה קרה ישר, ולא קרה לי עם אף טקסט אחר. אמרתי שזה השיר, אבל לא הייתה מנגינה. גברי הציע את חנן יובל ונהיה 'בינגו'. זה מאוד קשה ה'חתונות' האלה בין מילים ללחן".

"השיר הזה, שמצאתי אותו, נכתב במקור עבור קהילה נוצרית אמריקאית מאוד אדוקה מקולורדו, שמאמינה בעם ישראל, שאנחנו נביא להם את הגאולה", סיפרה ארזי. "הם פנו ליורם טהר-לב שיכתוב להם שיר, יבטא את מה שהם מרגישים. אבל זה נודע לי בדיעבד. מבחינתי הטקסט הזה היה בתול וככה התייחסתי אליו. מבחינתי הרגליים שלי נוגעות באדמת ארץ ישראל, וזהו. לשיר יש פתיח אקורדיון כי אני אוהבת נגיעות של פולקלור, לא משנה מאיזו ארץ, פולקלור מדבר אלי. גם אם זה רוקנ'רול, שתהיה בתוכו נגיעה של איזה משהו אתני. את השיר הזה דמיינתי בסגנון 'Boat On A River'".

"את האלבום הזה הפיקו מוזיקלית משה לוי ומורנו (יעקב מורנו) והיה מאוד קשה, היו המון ויכוחים בהפקה הזאת", ציינה ארזי. "הם באו מקצוות. אני אוהבת לעבוד עם אנשים שהם לא דומים לי, זה מפרה מאוד. פניתי אליהם כי רציתי לקבל איזושהי הפריה וכל אחד בא עם העולם שלו. משה לוי בא משלום חנוך ורוקנ'רול, ואני פתאום מבקשת ממנו לנגן באקורדיון. הוא הרגיש מושפל נורא. 'מה יגידו החבר'ה', מה שנקרא. מבחינתו זה היה נורא ואיום. הוא סרב, סרב, סרב, בסוף הוא עשה לנו טובה וניגן באקורדיון. בפתיחה של השיר הוא גיחך לעצמו, בקטע של 'מה יגידו החבר'ה' ואי אפשר היה להפריד את זה מההקלטה, אז את הגיחוך שלו שומעים בפתיחה של השיר. אחרי שהשיר נהיה להיט, לא היה לי נעים להגיד לו אמרתי לך".

את השיר "שוב בתמונה" כתב יאיר לפיד והלחין רמי קלינשטיין, שאז עוד לא היו מוכרים כיוצרים. "אמרו לנו שיש באיזה מועדון בתל אביב צמד חדש, ריטה ורמי קלינשטיין, שהם מאוד מוכשרים וכדאי ללכת לראות אותם", נזכרה ארזי. "נתן בעלי ואני הלכנו לראות אותם ובאמת נפלנו, מה שנקרא. במסגרת חיפושינו אחרי שירים לאלבום אמרתי שאלה כישרונות אדירים, אז למה לא, נפנה, בואו נראה מה יקרה. ורמי ויאיר לפיד היום חברים טובים כבר אז, וכך נוצר הקשר. פנינו וקיבלנו את השיר, עם הלחן והמילים, כשבסקיצה שר רמי".

"לשיר הזה צילמתי קליפ בתוכנית 'להיט בראש'", שחזרה, "הייתי אז בתחילת ההיריון וכל הקליפ אני יושבת, כי בתקופה ההיא לא החצינו הריון וגם לא רציתי שיידעו. הסתרתי את ההיריון, לא רציתי שייכנסו לי לרחם. ולכן כל הקליפ אני יושבת. בערוץ 1 אז השקיעו בקליפים. גם ב'סיבה למסיבה' וגם ב'להיט בראש' השקיעו, מה שכיום אף תחנת טלוויזיה כבר לא עושה. לא עושים. גם אין היום אף תוכנית בידור שנותנת במה לשירים. היום כשזמר מוציא שיר אין לו במה. בוא נדבר על זה. בוא נצא לרחובות עם שלטים".

"אני התחברתי לסיפור של מלחמת לבנון הראשונה", סיפרה ארזי. "אני מאלה שיצאו להפגנות. השיר 'הביתה', שהוא לא באלבום הזה, אבל הוא קורא לחיילי צה"ל לצאת משדות זרים. נהרגו במלחמה הזו 1,216 חיילים נהרגו במלחמה הזו. יש לי הרבה סיפורים מלבנון. זה היה מסע הופעות מטלטל, הזוי ומסוכן שחוויתי שם. עלינו להרי השוף למרות שהיה אסור, איכשהו התגנבתי לשם. עברתי שם חוויות מאוד קשות. עלינו בסוג של התרוממות רוח וירדנו עם הזנב בין הרגליים. ראינו דברים שלא היינו צריכים לראות וראיתי גם צבא זחוח. ראיתי דברים שלא האמנתי. אני גדלתי על ערכים אחרים. זה טלטל אותי נפשית. עברתי סוג של התפכחות".

"גם הייתי בסכנת מוות", הוסיפה, "הגענו לאיזו מפקדה בהרי השוף וקצין, אלוף משנה, אמר לי שהם יורים פגז לצד אחד, אחר כך יורים לצד השני, ואז רואים איך שני הצדדים יורים זה על זה, סונים, שיעים, דרוזים, כבר לא זוכרת מי נגד מי. הוא דיבר בצורה מאוד מתנשאת על הכל ואמר שהוא רוצה להראות לי את 'וילת המריבה'. אני עולה על ג'יפ עם קסדה ומשקפי שמש ואנחנו נוסעים. בדרך חייל מסמן שנעצור והקצין ממשיך. מגיעים לוילה שנמצאת במקום אסטרטגי שכולם רוצים לשלוט בו, ונכנסים למטבח, וצועקים עלינו צאו החוצה NHS. אנחנו רצים לג'יפ בריצה מטורפת, ואז היה פיצוץ אדיר. התברר שהוילה הזו היית ממולכדת. הוא ביקש ממני לא לדבר על זה והרבה שנים לא דיברתי על זה, אבל זה אחד הדברים שחוויתי שם".

השיר "דרישת שלום" נוצר לשירותרום בגלי צה"ל. "אני זוכרת שקיבלתי את הטקסט, לשיר שאמור להיות שיר השירותרום, והמילה 'מחורצים' מאוד הפריעה לי פונטית", נזכרה ארזי. "זה נשמע מאוד קשה. אז העזתי לפנו לרחל שפירא ואמרתי לה שזה שידור חגיגי ביום העצמאות, אולי היא מסכימה לשנות את המילה 'מחורצים'. היא אמרה שהיא תלך למקורות ותבדוק. אחרי כמה ימים היא חוזרת אלי ואומרת, ירדנה אני מצטערת, ענפי הזית באמת מחורצים, וככה זה נשאר. אני עם הצלחה לא מתווכחת יותר. עם השיר הזה אני פותחת את החלק שלי במופע המשותף עם הגבעטרון. החיבור שלי איתם טוב ומאוד משמח, ומסתבר שגם הציבור חושב ככה".

בשיר "קו האהבה" שמרה על הקשר עם אהוד מנור ז"ל. "אני זוכרת אותו מלהקת הנח"ל שיתפנו פעולה עד ימיו האחרונים ממש", סיפרה, "הזיכרון האחרון שלי ממנו זה שהוא בא לאולפן שבו הגשתי את תוכנית הבוקר בטלוויזיה משך תשע שנים והביא לי מילים של שיר, שהקלטתי אחר כך עם יהודה פוליקר. זה היה 'הייתה לי ארץ', פרפראזה על 'אתה לי ארץ'. כמה חודשים קודם לכן היינו יחד במסע הופעות בקנדה וארצות הברית. הייתי מחוברת אליו והוא כתב לי המון המון שירים, 'הביתה', 'היא רוקדת', 'בן אדם', 'עוד נגיע', התקליט הצועני, התקליט הערבי. קשה למצוא היום כותבים כאלה. אהוד היה אחד, גם הניסוח שלו בגובה העיניים והאינטליגנציה והוא ידע לקלוע, שזה לא פשוט".

שיר מצליח נוסף באלבום הוא "באתי אליך". "מאוד אוהבת את רחל שפירא והכתיבה שלה, והיא עדיין כותבת לי, ואת נורית הירש שעדיין מלחינה לי", אמרה ארזי. "עשינו את השיר במקור עם הרבה עוצמה, עיבוד רוקיסטי, וכיוון שאני 'אינדי' ואני הבעלים של כל הערוצים, ויכולה להפריד ולבנות את השירים מחדש, זה קורץ. אז לקחנו את השיר ו'מזרחנו' אותו קצת. הבאנו אותו לתמיר צור, פתחנו את כל הערוצים והוא בנה אותו מחדש עם ניחוח מזרחי, שזה היה הראש של גברי מזור, וככה אני שרה אותו בהופעות".