דניאל מרקוביץ' לא ישכח בחיים את 30 ביולי 2015. באותו ערב, על סף הופעה בפסטיבל בבאר שבע, שבו עמד ללוות בסקסופון את אפרת גוש, התפשטה בחלל האוויר הידיעה המצמררת על פציעתה האנושה בפיגוע דקירה של שירה בנקי ז"ל בת ה־16 במצעד הגאווה בירושלים.



"זאת הייתה תחושה מוזרה מאוד, אף פעם לא התמודדתי עם דבר כזה", מספר מרקוביץ'. "היינו בשוק על המדרגות, בדרך לבמה. כשהתחילה ההופעה, נדרש לי קצת זמן להתעשת ולהתרכז. אכן, ניגנתי שם, אבל בסוג של אוטומט. לא העליתי על דעתי שמתישהו אתן ביטוי להרגשה שלי דאז, ביצירה שאלחין לזכרה של שירה".



ואכן היום (חמישי) תבצע התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, בניצוחו של פרדריק שאזלן, בבכורה עולמית, את "חורים בזמן", יצירתו של מרקוביץ' (27), המוקדשת לזכרה של בנקי, שהייתה פסנתרנית מחוננת שבאה קבוע לקונצרטים של התזמורת הירושלמית.



"היצירה לא נולדה ביוזמתי", מעיד מרקוביץ'. "אביה קופלמן, מלחינת הבית של התזמורת, פנתה אלי כמלחין צעיר בהצעה שאכתוב אותה. אחרי ששלחתי אליה הקלטות של יצירות שלי, קיבלתי ממנה אור ירוק לכתוב את היצירה. כשהתחלתי לעבוד על היצירה, לא רציתי להיכנס למקום של הלחנה סיפורית, שתספר את מה שקרה במצעד ההוא. זאת לא הייתה המטרה שלי".



"לא רציתי לספר מה היה. זאת לא היתה המטרה". דניאל מרקוביץ'. צילום: אופיר אייב, יח"צ
"לא רציתי לספר מה היה. זאת לא היתה המטרה". דניאל מרקוביץ'. צילום: אופיר אייב, יח"צ



אז מה כן?
"רציתי משהו אחר ויצאה לי מלודיה פשוטה, שמתקשרת איכשהו לשירה. זה הדהד לי בראש בכל תהליך הכתיבה, לאחר שקראתי על מה שהלך שם בערב הנורא ההוא, וצפיתי בדברים שאביה נשא לזכרה. למען האמת, אני מתרגש לקראת המפגש השבוע אתו ועם בני משפחה אחרים שלה". 



זאת הפעם הראשונה שיצירה של מרקוביץ' מבוצעת על ידי התזמורת, החוגגת 80 להיווסדה. פתאום יצירה שלו תמצא עצמה בתיאטרון ירושלים, בכפיפה אחת עם יצירותיהם של שניים מענקי המוזיקה - הקונצ'רטו לכינור מס' 5 מאת מוצרט ו"השיר על הארץ" מאת מהלר.



"אני עדיין לא קולט שאני איתם באותו קונצרט", מודה מרקוביץ'. "כשראיתי לראשונה את השמות שלנו יחד בתוכנייה, אפשר להגיד שדי נלחצתי. זה כבוד גדול מאוד מאוד בשבילי".



קצת לפני כיתה א' החל מרקוביץ' לנגן בפסנתר, ו"זה תפס כיוון רציני יותר כשבגיל תשע־עשר, התחלתי לנגן בסקסופון בעקבות בן דודי, שניגן בכלי ופשוט רציתי להיות כמוהו".



"מתרגש לקראת הפגישה עם המשפחה". הוריה של שירה. צילום: גיל יוחנן
"מתרגש לקראת הפגישה עם המשפחה". הוריה של שירה. צילום: גיל יוחנן



נהיית?
"אכן, נעשיתי נגן סקסופון, ואילו בן הדוד נעשה מורה לחינוך מיוחד".



מה תפס אותך בסקסופון?
"הצלילים שלו, שתמיד מפליאים להזכיר קול אנושי במין חום ששבה אותי".



והחלום?
"החלום שלי הוא לכתוב את המוזיקה לסרט אנימציה באורך מלא".



מה באשר לסקסופון?
"אחרי שנים של נגינה על הבמות, זה מושך אותי פחות ופחות. אני מעדיף את הסביבה הנוחה של האולפן, במלוא השקט והריכוז".



ויתרת על אפרת גוש?
"נאלצתי לוותר. עם זאת, אני חייב לציין שאפרת מדהימה - ובתקופה שבה הייתי בלהקה שלה, פרחתי והתפתחתי". 



"חורים בזמן". 8.9. חמישי. 20:00, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים