אחרי שאזלו כל הכרטיסים למופע השקה שעשה בינואר 2016 לאלבום "החיים על פי אורטגה", החל הראפר אורטגה לעבוד על חלק ב' לאוטוביוגרפיה בחשאיות גמורה מתחת לרדאר, ויצא בהפתעה גמורה. "את חלק ב' עשיתי נטו בשביל הקהל", מספר אורטגה ומוסיף: "בחלק ב' אני חושף זוויות חדשות על חיי. מדובר באלבום הרבה יותר אישי".
"סיפור חיי הוא בעצם החרוזים האלה. אני בסך הכל עוד מוזיקאי שמנסה להחזיק את עצמו בעיר הגדולה, ותוך כדי כך להצליח עם אותו חלום ילדות. האתגר הלא נגמר לגרום לזה לקרות מוביל ללא מעט מכשולים, אך בעיקר להשראה. אם אני שר מהר, זה בא כדי לבטא את הלחץ מהלא נודע. אם אני זורם על ביט כיפי, זאת אנחת הרווחה שלי. ואם אני בוחר לרגש, מבחינתי זה סיבוב הניצחון שלי".
"שני חלקי האלבום הם מסמך אוטוביוגרפי. אני פשוט מספר מה קורה בחיי: הניצחונות, ההפסדים, ובעיקר מה מרגש אותי בדבר הזה שנקרא היפ־הופ, ואיך אני חי את זה".
"זה כינוי שבחרתי כשהייתי נער מתבגר בן 15. שמי המלא הוא יהונתן יהודאי, וחיפשתי שם שיצלצל מגניב ושלא ישכחו אותו כל כך מהר. אחרי לא מעט חיפושים מצאתי את הכינוי הזה, וכשסיפרתי לחברים הקרובים, אף אחד לא פרגן. בינתיים גם אני לא הייתי בטוח שזה מה שמתאים לי. כשסיימתי להקליט את השיר הראשון, שאלו אותי איזה כינוי להלביש על עצמי, וישר קפץ לי השם המצלצל שאהבתי. היום כבר כולם מפרגנים".
"אני קורא הרבה וכותב הרבה, ובעיקר מושפע מהקצב האורבני של תל אביב, ככה שאני חשוף מאוד לסלנג ולעברית היומיומית. הקצב שבו אני יורה מילים הוא הכיף שלי. זה נקרא פלואו - תרגום חופשי לזרימה. הזרימה של המילים באה באופן טבעי, כי ככה אני מרגיש את זה. לפעמים זה ממש מהר, לפעמים זה אטי ועמוק. תלוי במוזיקה".
"היה לי חשוב לצאת מהקופסה, ובמקום ללכת על המודל הרגיל - להודיע מראש על האלבום ולגבות עליו כסף - בחרתי לשחרר אותו בהפתעה ובחינם. זה כרטיס ביקור מצוין שהמון אוזניים נהנות ממנו. אלמנט ההפתעה פעל מדהים לביונסה ולזמר פרנק אושן בחו"ל. ראיתי את הבאזז שזה יוצר, והרגשתי שאני חייב לנסות את זה גם בארץ. כיף לגלות שזה הצליח"
התרעות פיקוד העורף