אני פוגש הפעם את מנהיג ומייסד להקת הברירה הטבעית בתחנתו הנוכחית, בין בתי מלאכה בדרום תל אביב ותפאורה מקושקשת של גרפיטי. על פניו הכחושות זקן מאפיר, שצמח מאז מות אחותו לפני שבעה חודשים. שלמה בר, מענקי התרבות הישראלית, חי בדירה צנועה מאוד, שבה הוא מסתופף בינות לקומץ ספרי קודש. לשם שינוי אינני בא לשמוע ממנו על אלבום חדש, או על מופע חדש, אלא תוהה כיצד אמן בעל שיעור קומה כמוהו לא מצליח להוסיף אלבום לגלריית אלבומיו המכובדת.
ב–17 השנים שחלפו מאז שיצא ב–79' “אלי שורשים", תקליט הביכורים פורץ הדרך של בר ולהקתו, עד אלבום “יחף", שיצא ב–96', רשם בר במאזנו לא פחות מתשעה אלבומים. לעומת זאת, עשר השנים הבאות הניבו אצלו שני אלבומים בלבד. האחרון שבהם, “בסוד תפילת ערער", הופיע לפני למעלה משש שנים.
“הייתי במשבר אישי מאוד חריף וזאת התוצאה, מה אני יכול לעשות", הוא מנמק. “זה משבר של פרידה מהאישה ואם שלושת ילדי הקטנים, שהייתי איתה 16 שנה והיא ניהלה את הברירה הטבעית עד לפני שנה".
בר, שבא לעולם במרוקו כז'וז'ו (גם ג'ון) בן–גוזי (לדבריו, אימץ בצעירותו את השם שלמה בהשפעת שלמה המלך ולבר שינה בעת הופעתו ב"קריזה"), הוא מהפכן עקבי מאין כמוהו. דבריו הנוכחיים על הבידור מזכירים לי דברים ששמעתי ממנו על הברירה הטבעית בראיון ב–80': “אנחנו לא בדרנים ולא מנסים לעשות שואו, אלא מעבירים מה שיש בנו לקהל. אנחנו לא עובדים על תדר של כוכבנות. לא אצבע את שערותי כדי למשוך יותר קהל. אני לא צמוד לשום גל. אני רוצה לינוק מהאדמה שלי, לא ממשהו מיובא מאמריקה".
לקח לו זמן להיפטר מהטלוויזיה, לאחר שכבר בראיון לפני 20 שנה יצא חוצץ נגדה לאמור: “הטלוויזיה היא בסך הכל קופסה משחיתה. חוץ מערוץ 8 שאני אוהב ותוכניות שאני מעריך, כמו ‘עובדה' של אילנה דיין, כולה אייטמים, צלצולים של כסף וסגידה לרייטינג. בעיני, הכל הבל הבלים, אשליה אחת גדולה, אבל אני חייב להופיע על המסך כדי לא למצוא את עצמי מחוץ למשחק".
“מי זאת יעל בר זוהר?", התרעם אז. “סדרה כמו 'רמת אביב ג'' משקפת את הסביאה של התרבות הישראלית עם רצון השווא להידמות בכל מחיר לטקסס ולהביא ‘דאלאס' לעניים. ולא רק כאן. אם מייקל ג'קסון תפס את המקום של בטהובן, זה אומר דרשני. אוי לה לתרבות שבה הליצן לבש בגדים של מלך".
“ילדים זה שמחה", כך בר שר בזמנו בשיר המיתולוגי. במציאות הוא חי בגפו, לא עם ילדיו. אני זוכר את בר גר בבאר יעקב עם רנה, רעייתו הראשונה, בת למשפחה יוצאת איראן. כ–25 שנה היה נשוי לה, עובדת סוציאלית במקצועה, שהייתה למנהלת הברירה הטבעית. דניאל, הילדון שפגשתי אז בביקורי אצלם, כבר בן 43 ולדברי אביו עובד ברכבת באלקטרוניקה. ממנו יש לבר שלושה נכדים, בני 6 עד 10.
ב–92' נכנסה יעל אופנבך לחייו של בר, כשהצטרפה לברירה הטבעית כנגנית טאבלה. “היא גם עבדה במשרד", אומר עליה בר. למעשה, היא ירשה את רנה בניהול הלהקה מאז הופעת האוסף הכפול “מים נאמנים" ב–2003. אופנבך כתבה את המילים לכמה מהשירים שהלחין בר, לצד הנגינה והניהול. לדבריו, לפני שפירקו את החבילה הם הפיקו אלבום אלקטרוני, שמחכה לגאולה כמו אלבום שירי המשורר רימון.
האלבום, שבו הימר בר על מפיק מוזיקלי צעיר לא מוכר, כולל בין השאר חידוש שלו לשירו של מאיר אריאל “מודה אני". “מאיר אריאל היה אחד היוצרים הכי חשובים כאן", הוא סבור. “אהבתי את האיש. מותו בטרם עת היה אבידה גדולה".
בר ואופנבך הביאו לעולם שלושה בנים - אלישע, אמיתי וזהר - בלי שנישאו כדת וכדין. “אחד החטאים שלי מהתקופה שבה עדיין לא הייתי אדם דתי", הוא אומר.
בר לא שש לדבר על פרידתו מזוגתו, הצעירה ממנו ב–25 שנה, מה גם שפרידתם הביאה אותם לערכאות. “אני שמח שיש לנו את הילדים, אבל התברר שאנחנו לא מתאימים", הוא הבין מאוחר מדי. “אני מקווה שליעל יהיה טוב בחיים. אין לי שנאה כלפיה".
לקראת סיום אנחנו חוזרים למוזיקה. בר מתלהט כשהוא שומע דיבורים על זמר מזרחי. “במונח זמר מזרחי יש סוג של גזענות", הוא משוכנע. “מי ששר מזרחית לא ישראלי, רק מי ששר מערבית? מה הסיפור הזה? זאת שטות ממדרגה ראשונה. עניין האיכות חוצה הגדרות. הרי יש לא מעט זמרים כביכול מערביים ששרים שירים גרועים, אבל נחשבים לאמנים מובילים".
בניגוד לעבר, לוח ההופעות של בר רחוק מלהיות עמוס. הופעתו הקרובה צפויה להיערך רק ב–15 בינואר, בתיאטרון תמונע בתל אביב. “הקהל שלי מאוד מצומצם", הוא כבר השלים עם תכתיב המציאות. “אני לא אמן של ההמונים, אני גזרתי את זה על עצמי".
התרעות פיקוד העורף