שיריה כובשים את המצעדים באירופה אך בישראל היא עדיין אנונימית

זה קרה לה בגיל 12. כשנערכה בקונסרבטוריון העירוני בבאר שבע תצוגת תכלית של כלי התזמורת השונים, היא התאהבה ממשמע אוזן ראשון בטרומבון דווקא. “אז, כששרתי גבוה, קסמו לי צליליו הנמוכים, אם כי לא נמוכים מדי”, היא מנמקת. “אמא שלי ניסתה להתקומם וטענה שהכלי נשמע כמו הצינור של המדיח, אבל היא ידעה שזה לא יעזור לה. הרי כבר בגיל שלוש דרשתי מההורים מיקרופון וכעבור שנתיים התחלתי לנגן פסנתר”.

וזאנה (34), החמושה לעת מצוא גם בסקסופון ובגיטרה בס, שרק בגיל 21 ה”מופלג” למדי ננעלה על כיוון של שירה, העבירה את שירותה הצבאי בתזמורות חיל האוויר וצה”ל כנגנית טרומבון, תופעה חריגה למדי. תוך זמן לא רב היא ניגנה גם בסינפונייטה בבאר שבע ובסימפונט רעננה, לצד לימודי הלחנה, ניצוח ופיתוח קול בבית הספר למוזיקה ע”ש בוכמן־מהטה, בתל אביב ובאקדמיה למוזיקה ע”ש רובין בירושלים. כל זאת עד שהחל באופן לא צפוי הפרק ההולנדי בחייה, שנמשך עד היום.

התפנית התחוללה בשנת 2006, כשמנצח הולנדי נכח בקונצרט שלה בירושלים והזמין אותה לנגן בהולנד. אגב כך קיבלה הצעה להמשיך את לימודי המוזיקה הגבוהים באמסטרדם והונח לפתחה פיתיון שהיא לא הייתה מסוגלת לסרב לו: להשתלם ב”קונצרטחבאו”, מהתזמורות המהוללות בעולם. “כשגיליתי שבקונסרבטוריון באמסטרדם יש מחלקת פופ, מה שאין בארץ, שוכנעתי סופית לעבור לשם”, מספרת וזאנה, שבמקביל החלה לנצח על מקהלות וגם למדה לדבר בהולנדית.

סגנונית, וזאנה זמרת לא קלה להגדרה. היא שרה ג’אז עם השפעות מוזיקה קלאסית. “בוא נקרא לזה פופ אלטרנטיבי”, היא מציעה.

במאזנה שני אלבומים, אלבום PE ואלבום שמבוסס על מוזיקה שיצרה לסרט תיעודי בבימוי במאית הולנדית יהודייה על ילדים החיים בישראל מתחת לקו העוני. כעת היא עובדת על אלבום חדש עם רביעיית מיתרים.

“אמסטרדם לא כל כך גדולה כמו ניו יורק, לדוגמה, אבל מבחינת אמנים הם בני ערב רב של עמים”, היא מעירה. “בסצנה המוזיקלית הזאת אין גבולות. עכשיו השתתפתי שם בטלוויזיה כנציגת ישראל בפרויקט שנקרא ‘180 עמים’, ששילב תפילות יהודיות עם מנטרות הודיות בשפת האורדו. בהרכב אחר שיתפתי פעולה עם קלרניתנית מאיראן ועם מוזיקאים פלסטינים, תוך כדי ניסיון להביא לבמה את הדיאלוג. היחסים בינינו פנטסטיים. כשמגיעים למוזיקה, בלי מילים נעלמות כל המחלוקות”.

היא אף הופיעה במדינות ערב. למשל, בפסטיבל ג’אז בטנג’יר, בצפון מרוקו. “הם התפלאו איך אני, מוזיקאית ישראלית, הגעתי לשם, ואילו המוזיקאים האמריקאים שהיו אמורים להגיע לפסטיבל הבינלאומי הזה, ביטלו מתוך פחד את בואם בעקבות מהומות בגלל קריקטורה על הנביא מוחמד. עשיתי שם טיול שורשים”.

לצערה, מה שיכול היה להיות שיתוף הפעולה המרגש ביותר שלה לא יצא לפועל: “לא היה לי קל עם תחנות הרדיו בארץ, שלא מיהרו לשדר את המוזיקה שלי. מי ששידרה אותי בעבר זו הייתה יהודית בן־יעקב, בתוכנית שלה ‘כאן, שם ובכל מקום’. בין אלה ששמעו אותי אצלה היה אריק איינשטיין. עשרה ימים לפני מותו הוא פתאום התקשר אלי, לאחר שקיבל מיהודית את מספר הטלפון שלי והציע שנעשה משהו ביחד. הבטחנו זה לזה לדבר שוב, ולפני שהספקנו הוא כבר לא היה. ממש נצבט לי הלב. אבא שלי מעריץ גדול של אריק, וגדלתי בבית על השירים שלו. לקבל ממנו טלפון זה היה בשבילי משהו בלתי רגיל. אמנם לא נפגשנו, אבל אני רואה בשיחה בינינו מעין ברכת הדרך שהוא נתן לי. זה גם דרבן אותי לפעול יותר בארץ”.

וזאנה, שמתגוררת באמסטרדם עם חברה הישראלי אסף, לא קשורה לקהילה היהודית בהולנד, לדבריה. “אבל אני מנצחת על מקהלה ששרה בעברית בלבד, ובין השרים בה גם לא יהודים”. והרפרטואר של המקהלה? “שירי פופ ישראליים בעיבודי גוספל וג’אז שלי”.

זאת לא הבטחה בעלמא, ואין ספק שוזאנה מסוגלת לכך. אם תיכנסו ליו־טיוב ותתחברו ל”בואי”, השיר היחיד בעברית באלבומה, מובטחת לכם חוויה מענגת. והטרומבון? אל דאגה. לצד השירה הנפלאה של וזאנה ונגינת הפסנתר הווירטואוזית שלה, תשמעו גם אותו.