אבל, יותר מהכל היה האלבום השני של בנאי, "גשם", האלבום בו גיבש היוצר בן ה-27 את הקול הייחודי שלו, וזוהי לא משימה פשוטה כשאתה בן למשפחת האצולה של התרבות הישראלית. באותה שנה פרץ אהוד, בן דודו של מאיר, כשבן דוד אחר של מאיר, יובל, כבר הפך עם "משינה" למפלצת רוקנרול שמפוצצת אצטדיונים. "רוקנרול", יסביר שנים רבות מאוחר יותר מאיר בנאי בראיון, "לא חייב להיות גיטרות צורחות ודיסטורשן, אלא משהו שהוא תפילה, צעקה פנימית".
לא מפתיע אם כן, ש"גשם" הפך לאלבום הכי מצליח מסחרית בקריירה של מאיר, ממנו נפרדנו אתמול לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. השילוב בין ההגשה הייחודית לטקסטים היפהפיים והקולעים, יחד עם ההפקה המוזיקלית של מתי כספי, הביא להתפוצצות. את השיר "גשם" כתב מאיר בהשראת שורה מהסרט נהג מונית" של סקורסזה בכיכובו של רוברט דה נירו, בו מחפש נהג מונית מיוסר קצת רגש בעולם מנוכר. בצניעות המיוחדת שלו לקח בנאי את הניכור והבלבול, את "השדים של הלילה, שיוצאים כבר לרקוד", ומצא לעצמו מקום בעולם. "תני לי יד, תני לי מקום, אצלך בעולם".
"וביניהם", אלבומו הרביעי מ-1992, העלה את בנאי שוב על מסלול הצלחה מסחרית וזכה להשמעות רבות ברדיו, וזאת לאחר שהאלבום "הצבעים משתנים", לא זכה להצלחה דומה, למרות שהוא מלא בפנינים. "שער הרחמים" הוא עוד שיר שנכנס לסידור התפילה הישראלי. המנון שהייתי מוכן לצאת אחריו לכל קרב. "מסתובב בעיר הישנה, ורעש בא מכל פינה, אני מכיר כבר, מכיר כבר את דרכי, הדרך לשער הרחמים".
התרעות פיקוד העורף