"הקדוש ברוך הוא הפריד דתות, אך לא את בני האדם. אין מה לפחד ממי שירא את אלוהים". מילים אלו, שזכו למחיאות כפיים רמות, חתמו את שיחתו של גדול הפייטנים בזמננו, רבי חיים לוק, עם חברי משלחת "מטרוז" שהגיעה ממרוקו. המשלחת הראשונה מסוגה, ובה אנשי עסקים ואינטלקטואלים מוסלמים, הגיעה לאחרונה לישראל לכנס במסגרת יוזמה שנקראת "ברית הידידות היהודית-מוסלמית-מוגרבית", בהובלת ד"ר מאיר בוזגלו וד"ר אורנא בזיז.
"אני לא מפחדת להראות אהבה לישראל", אמרה נאדיה דוגמי, מוסלמית ממרוקו שהצטרפה למשלחת. "העם היהודי סבל לאורך ההיסטוריה ויש לו זכות מלאה למדינה. כמוסלמית ערבייה-מרוקאית אני מראה שיש דרך לדו-קיום".
מה בניסיון שלך גורם לך להאמין בדו-קיום?
"במרוקו היו יחסי סולידריות בין יהודים למוסלמים. שם אנחנו קודם כל מרוקאים לפני היותנו מוסלמים או יהודים. בן הזוג שלי במשך שנים רבות, האהבה הגדולה של חיי, היה יהודי”.
הסוגיה הפלסטינית אינה מעיבה על היחסים בין יהודים למוסלמים?
"יכולים להיות ויכוחים, ויש מיעוט של קיצונים שעושים הרבה רעש ומושכים את תשומת לב התקשורת. אבל הרוב מבינים את מורכבות הסוגיה. הרוב בעד השגת שלום בדרכי שלום".
איך הגיבה הסביבה שלך לנסיעתך לישראל?
"זו אינה סוגיה מעוררת מחלוקת. ולא רק זה, יש המון מרוקאים מוסלמים שמתגעגעים לחברי הילדות היהודים שהיו להם ועלו לישראל. מלבד זאת, במרוקו יש היום הרבה פסטיבלי פיוט ופעילות תרבותית יהודית-מוסלמית. יש לנו עבר של דו-קיום, ואין סיבה שלא לשכפל את זה גם היום".
את פוגשת הרבה ישראלים במרוקו?
"כן, אני בעלת מלון בוטיק. הישראלים הם כבר חלק מהנוף התיירותי במרוקו. כל יליד מרוקו יכול להגיע היום לרבאט ולקבל ויזה. יהודים רבים מממשים זאת, וזה חוסך להם כסף ובירוקרטיה בנסיעותיהם למרוקו".
אף שמרבית האנשים הכירו רק ערב קודם, סביב שולחנות הדיונים בכנס שררה אווירה משפחתית. ערבית במבטא צרפתי וצרפתית במבטא ערבי התערבבו זו בזו. מדי פעם שולבו מילים בעברית. המשתתפים הצטרפו לפיוטים שזרמו מפיו של רבי חיים לוק, הפייטן בן ה-75, כשהמוזיקה האנדלוסית הערבית הסתלסלה בפסוקי התנ"ך. מוחמד בניס, בן זוגה של דוגמי, הוא איש עסקים ובעל משרד רואי חשבון החי ברבאט. דוגמי היא שמשכה אותו לכנס. בניס עצמו עונד באופן קבוע שרשרת ובה שלושה תליונים: מגן דוד, צלב ופסוקי קוראן. הוא הסתקרן לבקר בישראל ולבחון מקרוב כיצד חיים בה אנשים משלוש הדתות. "אני מרגיש שייך לשלוש הדתות המונותאיסטיות", סיפר. "אני חי בין תרבויות, והחיים שלי מאוד מגוונים".
הכמיהה שלך לדו-קיום קשורה להיותך איש עסקים?
“גם. כאיש עסקים אני חושב שבסיס טוב להתחיל לבנות ממנו דו-קיום הוא הבסיס הכלכלי. הרווחה הכלכלית היא אינטרס חוצה דתות. המוסלמים והיהודים יכולים להרוויח הרבה מסחר ומפרויקטים כלכליים משותפים. כאיש עסקים אני מחפש את שיתופי הפעולה הללו".
האווירה הכללית היום במרוקו מאפשרת שיתוף פעולה כזה?
"מלך מרוקו מוחמד השישי הוא מודל לחיקוי עבור העם. הוא הורה לא מזמן לשפץ ולאבטח את כל בתי העלמין היהודיים. הוא גם הכריז לא מזמן שכל ילידי מרוקו, וביניהם גם היהודים, גם אם עזבו למדינות אחרות, אזרחותם תישאר להם לעד".
להפרות ולא לחצוץ
ברית הידידות היהודית-מוסלמית-מוגרבית שואפת לשחזר את הקיום המשותף המסורתי בין יהודים למוסלמים במגרב (מדינות מערב-צפון אפריקה) ולייצר מתוך המורשת הצפון-אפריקאית תשובות רלוונטיות לחיים בישראל. ד"ר בזיז, שניהלה והפיקה את המשלחת הנוכחית, היא ילידת מרוקו ובין השאר מחברת הספר "הגדת אגאדיר - העיר ושברה", המנציח את קהילת אגאדיר, שרבים ממנה, ובכלל זה אביה ואחותה, נספו ברעש האדמה שהתרחש בה בשנת 1960. לפי ההערכות, האסון ההוא גבה את חייהם של כ-15,000 בני אדם, ובעקבותיו עשרות אלפי משפחות איבדו את ביתן.
"פירוש המילה "מטרוז" בערבית הוא 'רקמה', 'שזירה' וגם סוגה אמנותית המבטאת שילוב בין עברית לערבית וסגנון מוזיקלי וספרותי ייחודי מוגרבי-יהודי", הסבירה ד"ר בזיז את מקור שם המשלחת. "הברית שאנחנו מנסים ליצור מעתיקה את הסוגה האמנותית אל חיי המעשה". אלחסן אייס, ד"ר לפיזיקה מאגאדיר, חלק עם ד"ר בזיז את זיכרון אסון רעש האדמה שזעזע את העיר בדרום-מערב המדינה, לחופי האוקיינוס האטלנטי. "האסון שהתרחש הכה בכולנו", אמר.
מה הביא אותך להצטרף לברית הידידות?
"אני מזהה התחלה של מגמות הקצנה וקנאות דתית במרוקו. המגמות הללו מובילות לתפיסות דמוניות של היהודים, ואני מעוניין למנוע את זה. אני מעין שגריר של ישראל במרוקו ורוצה לבער את הבורות שם באשר ליהודים".
איך אתה יכול להשפיע?
"ההשפעה שלי נובעת מההשכלה שלי. אני מעוניין להכניס לתוכניות הלימוד בכל מערכת החינוך וההשכלה במרוקו מרכיבים של לימודי יהדות. אני מגיע לכאן ללמוד ולבחון שיתופי פעולה אינטלקטואליים".
פרופ’ חביבה פדיה, מרצה במחלקה להיסטוריה של עם ישראל ויו"ר מרכז אליישר לחקר תרבות יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן-גוריון, הגיעה אף היא לכנס מתוך מחויבות הן לדיון המזרחי והן למסר הספציפי שבא מצפון אפריקה. "בניגוד למדינות אסלאמיות אחרות, הערביות במרוקו עוצבה באופן שבטי, דבר שמנע זהות טוטאלית בין לאום למדינה", אמרה ד"ר פדיה. "המבנה החברתי הזה אפשר לפתח יחס סובלני וידידותי גם כלפי היהודים, שיכלו לשמר את המורשת היהודית ובו־בזמן לחוש בבית בתוך התרבות האסלאמית ובתוך התרבות הצרפתית וליצור שילובים".
ואת רואה בשילובים הללו נכס שלא השכלנו לגלות?
"הפילוסופים היהודים והלא־יהודים שהיגרו מהמגרב לצרפת יצרו השפעה עולמית. לעומת זאת, משהו בתרבות הישראלית לא אפשר לסופרים, כמו עוזיאל חזן, אשר כנפו ואלבר סוויסה, לפרוש כנפיים. תהליך ההחצנה של הזהות העשירה שלהם לקח המון זמן".
"אני מגדירה עצמי אזרחית העולם ומאוד מתעניינת באפשרות לשלב בין תרבויות", סיפרה בושראיל אששאוי, משוררת וצלמת שנולדה במרוקו ובשנים האחרונות מתגוררת במדריד במסגרת עבודתו של בעלה. בקיץ האחרון השתתפה אששאוי, פעילה בארגונים ועמותות לקידום זכויות אדם, בכנס נגד טרור וקיצוניות שנערך בתוניסיה. "לכנס הגיעו גם נשים רבות ודנו בשאלה כיצד ניתן להילחם בתופעת הפונדמנטליזם הדתי שהולך ומתפשט", סיפרה.
אי אפשר להתכחש לכך שהפונדמנטליזם שאנו חווים היום הוא מוסלמי.
"נכון, אבל ההיסטוריה מלמדת שבכל דת יש קנאים וקיצונים שמסוגלים להוביל לאסונות. בילדותי במרוקו לא זכור לי שמישהו התעניין בדת שלך. זו לא הייתה סוגיה. הדת צריכה להפרות ולא לחצוץ בינינו. האזרחים חייבים להידבר ביניהם ולא להשאיר את הזירה לפוליטיקאים, שהרבה פעמים חוצצים בינינו. השירה היא גשר חשוב לצורך כך".
איית אלאופיר, איש חינוך יליד רבאט, המתגורר כיום על גבול צרפת-שווייץ ונשוי לנוצרייה, הוא פעיל מאוד בשיח הנוצרי-מוסלמי ושימש עד לאחרונה נשיא אגודת "ידידות שלושת הגבולות". הוא התלבט אם להצטרף למשלחת "בשל הבעיה הפלסטינית". לדבריו, "חברי האגודה אמרו לי שאם אני נוסע לישראל, מבחינתם אני מחוץ לתחום. זה היה מחסום שהייתי צריך לדלג מעליו".
מה שכנע אותך לבוא לבסוף?
"ד"ר בזיז לא ויתרה לי. היא אמרה בצדק שלהכיל את השונה זה להכיל גם את הסיפור הציוני, ושאי אפשר לדבר על אחווה ובאותה נשימה לפסול מראש את ישראל".
עקב זאת, אלאופיר התפטר מהאגודה שבראשה עמד והגיע לכנס. "הייתי חייב להיות ישר עם עצמי ולבחון מקרוב ובלי פילטרים את מה שקורה בישראל", אמר. "החששות שלי התבדו. אני נחשף לישראלים שבהחלט ניתן ליצור איתם חיבורים ולתרום להורדת מפלס המתח הבין-דתי והאתני".
היכן אתה מזהה את מקור האיבה בין עמים?
"החשש העמוק ביותר של אנשים הוא מעקירתם משטח המחיה שלהם. בכל סכסוך שאנחנו רוצים לפתור צריך להתייחס לפחד הזה. אני מקווה לצאת מהכנס הזה עם תוכניות פעולה ליצירת סולידריות שתפרוץ את החומות שערבים ויהודים בנו ביניהם".
למרות הביקורת של חברי המשלחת על חלקם של פוליטיקאים בסכסוך, הם שמחו להגיע למשכן הכנסת ושיגרו למשפחותיהם צילומים שלהם מתוך ומחוץ למשכן. חברי כנסת מימין ומשמאל התכנסו יחד למפגש עם חברי המשלחת. "השכנים הערבים שלנו הם שהצילו אותנו כשפשטו הקיצונים על הרובע היהודי והבריחו את הילדים לגגות", סיפר ח"כ עמיר פרץ (המחנה הציוני). סגן השר לפיתוח אזורי ח"כ איוב קרא (ליכוד) דיבר על התקרבות בין ישראל למרוקו וציין כי "קיים רצון לפתוח משרד אינטרסים משותף לשני הצדדים".
"פחד מלחולל תקווה"
ד"ר מאיר בוזגלו, כאמור, ממארגני המשלחת, הוא מרצה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ויו"ר ומייסד תנועת "תיקון", תנועה רעיונית ש"מבקשת לחבר את היהודי לאדם הציוני". הוא גם בנו של רבי דוד בוזגלו, מהחשובים שבפייטני יהדות מרוקו. יוזמת המשלחת של מוסלמים מרוקאים לישראל היא המשך לתפיסת עולם רחבה ומעמיקה שבמסגרתה העניק ד"ר בוזגלו ניתוח שיטתי והגותי למושג המסורתיות וכונן אותו כזרם פילוסופי. "היהודי המסורתי מערער על צורת החשיבה המערבית, שהנה דיכוטומית", אמר ד"ר בוזגלו. "חוויית החיים שלו היא הרבה יותר אינטגרטיבית ומכילה פשרות ומיזוגים".
וזה משותף גם למוסלמים שמצאת במרוקו?
"בקרב מוסלמים רבים ניתן למצוא מסורתיים שנאמנים למורשת של משפחותיהם ומתאימים אותה לחייהם המודרניים. לעומת זאת, הקולות שעולים מאירופה הם מאוד דיכוטומיים. נורמליזציה עם ישראל משמעה השטחת העוול ושיתוף פעולה עם המשך עשייתו. יש אנשים שהצליחו לגבור על החלוקה החדה הזאת, אבל כדי שזה יקרה אצל רבים, צריך להגביר את האמון בין התרבויות".
כלומר, השיח התרבותי ולא מלחמה למען זכויות האזרח הוא שיביא את השלום?
"זכויות אזרח הן דבר חשוב, אבל אנחנו לא יכולים להישאר כל הזמן בשפה המשפטית. המוזיקה, השפה, ההיסטוריה והספרות הם מה שייצור את הגשר האמיתי. שם צריך להשקיע".
לשיטתך, השלום יבוא מלמטה.
"הסכם לא נראה באופק, אבל בינתיים צריך ליצור את התשתית האנושית עבורו. אי אפשר להשאיר הכל לידי המנהיגים, כי אז זה מתפוצץ".
המרוקאים הם השליחים של הגשר הזה?
"ליהודי מרוקו שהגיעו ארצה יש תפקיד במזרח התיכון. זה לא מספיק להישאר בשלב הנוסטלגיה. הם צריכים לעשות שימוש בחוויית העבר המשותף החיובית שלהם עם המרוקאים המוסלמים ולהציג אותה כאלטרנטיבה. ליצור את התשתית לשלום".
"זה לא סותר. צריך לנהל את שני המאבקים יחד. אחד, מאבק נגד אפליה ולמען יצירת צדק חברתי. והשני, מאבק להנכיח את הזהות המוגרבית כמשאב ליצירת שלום. לא באנו לארץ רק כדי לשרוד. העם היהודי חזר הביתה לא כדי להביא מלחמה למזרח התיכון, אלא כדי להביא ברכה לתחומי הפילוסופיה, האמנות והרפואה. הפלסטינים הם גם חלק מהגאולה של העם היהודי. הם השותף החשוב ביותר שלנו. דרכם נוכל ליצור גשרים נוספים במרחב הערבי".
"נוכל ליצור שינוי רק על ידי שבירת הפרדיגמות", סיכם ד"ר בוזגלו. "זה דורש אומץ, אבל בלי זה אי אפשר להתקדם. אנשים מוכנים להילחם ולשלם בחייהם, אבל לא מוכנים לקחת סיכון בשביל השלום. יש לאנשים אומץ להרוג, אבל פחד מלחולל תקווה".