המופע הציג את סנדרסון בגדולתו, עם מוזיקה שהחליקה בקלילות אל אוזני הקהל, ובין לבין שעשע בהומור הבלתי נדלה שלו ותקשר בחן עם להקת הנגנים המעולה שעטפה אותו.
בראשה עמד, כרגיל, כפיר בן ליש, הגיטריסט וזמר הליווי שלו, ששר כל כך דומה לסנדרסון, עד שלעתים אי אפשר להבדיל ביניהם. לצדם התייצבו בקדמת הבמה הזמרת ונגנית הגיטרה הילי בוימל, זמרת הליווי שלו, אורית שלום, אקס "דה ווייס", ונגן גיטרת הבס מיקי ורשאי. מאחור נתנו קצב הקלידן עידו זלזניק והמתופף שי וצר. בצדי הבמה תגברו את להקתו של סנדרסון שבעה נגני כלי קשת ונשיפה. וואוו, איזו אורקסטרה.
בין השאר פתח סנדרסון צוהר אל עולמו הפרטי. אחד משירי האלבום החדש הקדיש סבא דני לנכדיו עלמה ואורי. בהמשך הפתיע, כשהרשה לעצמו חשיפה אישית בלתי אופיינית, כשהזמין לבמה "אישה מקסימה", כדבריו, בדמות ענת עצמון, "בת זוגי וחברתי לחיים כמעט עשור", כדי לשיר בדואט את "שיר עבודה" ("כבר צריך להתעורר"), מלהיטי "גזוז". לתשואות זכה גם רועי בר נתן, כשהפגין את כוחו בשירה סנדרסונית.
הסיום היה מגניב במיוחד עם כמה מלהיטי העל של סנדרסון, ביניהם "שיר המכולת", "נתתי לה חיי", "יו יה" ו"נחמד"; וכשהגיע "אלף כבאים", הקהל נגע בשמיים, בהם גידי גוב, כשלקראת הסיום התקרב לבמה ושר מהאולם בקול גדול עם חברו הוותיק. איחוד ביניהם יתקבל בברכה.
התרעות פיקוד העורף