"הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה. אבל אני לא מצליח לעמוד בהבטחה", כשעילי בוטנר נשם נשימה וניגב את הדמעה שזלגה על לחייו לא נשארה עין אחת יבשה בהיכל התרבות של תל אביב, שהיה מלא עד אפס מקום. זאת הייתה הופעת ההשקה של המופע החדש, שבו בוטנר הציג את תום גפן וגל לוגסי המוכשרים עד מאוד, שחקני החיזוק החדשים והמוצלחים ל"ילדי החוץ" הוותיקים אדר גולד ואוהד שרגאי, וגם הציג שירים מ"בית?", האלבום החדש שבדרך.

אז העיניים דמעו וההתרגשות הייתה בשיאה, ובוטנר הצליח אך בקושי לספר איך כשרק עבר להתגורר בתל אביב, היה עובר ליד היכל התרבות, "ואמרתי לעצמי: יום אחד אזכה לעמוד פה. ארבע שנים אחר כך עמדתי כאן כנגן של גלי עטרי ואמרתי שהגשמתי את החלום. ומה שקורה פה עכשיו זה משהו שלא העזתי אפילו לחלום עליו".

גם אנחנו לא חלמנו על הופעה כזאת. מושקעת, נוצצת, סוחפת, גדושת להיטים, עם אפיל חו"לי לגמרי, אבל ברגשות גדולים שכולם כחול־לבן. בוטנר הוא כותב ומלחין מחונן ("אני רק כותב שירים", אמר באחד הרגעים שבהם הביט כלא מאמין על הקהל הרב, "זה גדול עלי") וארבעת הזמרים שלצדו מפגינים קולות מרשימים ואנרגיות שלא שככו במשך שעתיים. התאורה, שעושה את העבודה, והסאונד המשובח רק תרמו לשואו. לגמרי וואו.



המופע התחלק לשלושה חלקים: הלהיטים החדשים והוותיקים בחלק הראשון, שירים שקטים יותר בחלק השני ומסיבת ריקודים סוערת בחלק השלישי, שבו כולם קמו על הרגליים ושאגו יחד את המילים. וכמובן, כי אי אפשר להוציא את הקיבוצניק מהאדם, "על הדבש ועל העוקץ" בגרסת גיטרה חשמלית ובשירה בציבור. תענוג אמיתי.


הקהל בהיכל התרבות בצהרי שישי היה מגוון: משפחות עם ילדים, ששרו ורקדו ביחד, אנשים בני הגיל השלישי, שנעו בהתלהבות בכיסאותיהם, והמון צעירים משולהבים. מכרים שפגשנו בכניסה לאולם סיפרו שזו הפעם השלישית שהם באים להופעה של עילי בוטנר וילדי החוץ עם ילדיהם. ואנחנו השתוממנו, אבל אחרי שעתיים שמחות כאלה, החלטנו שלמופע הזה עוד נחזור.