בסוף המופע כל הקהל באולם עמד על רגליו והריע ממושכות לאביתר בנאי, ואם יורשה לי להכניס מילים לפה לאנשים הרבים שהיו שם, סביר שמה שהם רצו להגיד היה "אביתר, תעשה לי אלבום" בפראפרזה על "אביתר, תעשה לי ילד" הנפוץ בהופעות רוק. והוא עשה. אלבום כמובן. ועוד איך עשה. בהיכל התרבות בהופעת ההשקה לאלבומו "לשונות של אש"הוא הפציע עם שירים חדשים, שלבטח ייכנסו (או שכבר נכנסו) לפנתיאון.
כמו לכל אמן טוטאלי, ההתחלה היא תמיד החלק הקשה. ואומנם, תחילת המופע, למרות שהוא פתח בשיר רוקנרולי מקפיץ, הייתה פושרת. הקול היה קול אביתר, אבל איכות הסאונד פגעה בהבנת המילים של השירים. והרי חלק בלתי מבוטל מבנאי הוא המילים, שבאמצעותן הוא מחלחל בדיוק למקומות הנכונים בנפש, כדי לגלות שם אוצרות אבודים.
עם זאת, מהרגע הראשון הוכיח בנאי עד כמה הוא פרפורמר מעולה. אין מילה או שיר או פזמון שבוצעו בלי שידיו של בנאי עלו וציירו באוויר תמונות שכל אחד מדמיין לעצמו.
בנאי עצמו השתחרר, שבר כל חומה ומחיצה ואפילו נתן לעצמו לספר סיפורים יומיומיים, שהם נחלת חיינו במדינה - בסרקזם מדוד. לא תתפסו את בנאי מלבין פנים או חוטא בלשון הרע, גם כשהוא עוקצני, הוא שומר על אלגנטיות. הוא פשוט נעים.
בסוף המופע אף אחד בקהל כבר לא טרח להתייחס או לדבר על הציציות המשתלשלות מחולצתו. הרי מה זה כבר משנה במה אתה מאמין - או לא מאמין. צדיק באמונתו יחיה.