צביקה פיק, המאסטרו, הוא ללא ספק אחד האמנים הכי מוערכים שידעה ישראל. והוא אכן מרגיש כמו מלך הפופ הישראלי. ועוד ידו נטויה. עשרות הלהיטים שלהם הוא אחראי, ההצלחה מעבר לים על מיטב הבמות הבינלאומיות והרזומה העשיר אינם גורמים לפיק לנוח לרגע על זרי הדפנה, ובימים אלה הוא מתעתד להוציא אלבום חדש.

"אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא התחשק לי לכתוב אלבום לעצמי, אלא רק לאחרים, אני עובד על אלבום חדש", הוא מספר. "למה לא כתבתי עד היום? יש כל כך הרבה סיבות. גם בגלל שהרדיו אהב את הלהיטים הישנים שלי ופחות נתן צ'אנס לחדשים, וגם כי לא הרגשתי את זה בוער בי. עכשיו אני מרגיש שנורא בא לי לעשות אלבום חדש, ואם עד עכשיו כתבתי שירים לאחרים, בא לי הפעם לכתוב לעצמי".

כמו הרבה אמנים אחרים גם פיק אינו בוחל בביקורת כשנשאל על סוגיית הפלייליסט של תחנות הרדיו. אך בעוד אמנים רבים מתלוננים כי אין די במה למוזיקה ים־תיכונית, הוא מרגיש שכמעט ולא משמיעים מוזיקת פופ ורוק. "יש הרבה פגמים בבחירת הפלייליסט", הוא אומר. "השיר 'הלב' ו'חלומות מתגשמים', שירים שהיו במשך חודשים במקום הראשון, לא עברו את גלי צה"ל. זה מוציא לך את החשק להיכנס לאולפן, להשקיע מאות אלפי שקלים ולהוציא שירים חדשים. קראתי כתבה של ארקדי דוכין והייתי בהלם שזמר כמוהו נאלץ להתלונן על חוסר השמעות ברדיו. כמוהו, גם גידי גוב ואחרים. לא משמיעים במינונים נכונים את מה שצריך להשמיע, שזה מה שהקהל אוהב וזה צריך לעמוד במרכז השיקולים בבחירת השירים, ולא לפי מה שאנשי הוועדה אוהבים באופן אישי. לי זה נראה לא נכון ולא הוגן. זאת גם הסיבה שלא מיהרתי לרוץ עד עכשיו עם אלבום חדש".

אתה לא נראה כמו הטיפוס שרדיו יעצור אותו.
"כמובן שלא. היום אני עובד על אלבום חדש כי אני רוצה. את כל שיקולי ההשמעות ברדיו וועדות הפלייליסט אני שם בצד, ואעשה כי בא לי לעשות. אני אחלק את האלבום לשני חלקים. בחלק אחד יהיו בלדות חדשות שעומדות לי על קצות האצבעות, אני ממש מרגיש את זה. החצי השני יהיה פופ־רוק אמיתי עם גיטרות רועשות והרבה רעש חזק. הרי אני בא מרוק, ואני מקווה שהרדיו יאהב את זה".

נראה כי יש מגמת שינוי בקהל היעד שלך שהתרחב לכל הגילים, אפילו ילדים.
"כן, לגמרי. זה שינוי שחל בעשור האחרון והגיע לשיא עכשיו. אני כל פעם מופתע מחדש שילדים מגיעים להופעות שלי עם הוריהם. גם הקהל הצעיר אוהב את השירים שלי. זה הרבה בזכות המחזמר 'מרי לו' ובזכות רינת גבאי, שהיא כוכבת ילדים גדולה, שעשתה סדרה שבה היא שרה עשרה שירים שלי וכל פרק מבוסס על שיר אחר, היו לזה מיליוני צפיות. וזה פשוט מטורף, שילדים קטנים שרים את השירים שלי, כל פעם מפתיע ומרגש אותי מחדש. קשה לעכל שילד בן שבע שר 'מעלה מעלה' ולי יש מזל כזה. כמו גם ההשתתפות שלי ב'גולסטאר', שהביאה איתה גם היא קהל יעד צעיר".

הפך לקאלט

במשך שנים התעסקה התקשורת בבנות הזוג של פיק ובחולצות הפאייטים המסנוורות שלו ופחות במוזיקה שיצר. “למזלי זה היה בעבר", אומר פיק באנחת רווחה, "אנשים התעסקו בדברים שלא אמורים לעניין אף אחד במקום בדבר שלשמו אני קיים - כתיבת מוזיקה. כל הסממנים החיצוניים כבר לא רלוונטיים, וזה עושה את כל הכיף שבאמת אנשים בכל הגילים באים ומעריכים את העשייה המוזיקלית שלי. זה לא היה כך כאשר הוצאתי את 'אהבה בסוף הקיץ' או את 'מרי לו'. אז לא התייחסו ברצינות לטקסטים או למוזיקת הפופ. עברו הרבה שנים, אמנים באו והלכו ופתאום עכשיו השירים שלי הפכו לקאלט. הם עדיין להיטים כאילו יצאו רק היום, והקהל הצעיר שבא להופעות, לא בא בקטע של נוסטלגיה, אלא פשוט בגלל שהוא אוהב את השירים שנשמעים כמו להיטים עכשוויים".

מה עם קיסריה?
"קיסריה עשיתי המון, אך לא בשנים האחרונות, כנראה הגיע הזמן לחזור לשם".

מה דעתך על השירים שישראל שולחת לאירוויזיון בשנים האחרונות?
"בכל שנה באירוויזיון כשעולה השיר הישראלי, אני מתבאס ורוצה למות בכיסא מרוב בושה ולא מבין למה שלחו שיר כזה. 20 שנה כבר לא זכינו, ונראה שכל שנה זה רק הולך ומתרחק. עוד לא מצאו בארץ את השיטה איך לבחור זמרים ושירים שמתאימים לאירוויזיון. מאז 'הללויה' ו'אבניבי', זכינו רק פעם אחת עם 'דיווה'. אני חושב שהדרך שבה מאתרים שירים וזמרים מוכיחה את עצמה לרעה כל שנה, כי עובדה שאנחנו לא זוכים. וזה לא שייך לשיקולים פוליטיים, שהיו קיימים גם בשנה של 'דיווה', ובכל זאת ניצחנו. גם לפני 'הכוכב הבא' ניסו כל מיני שיטות וזה לא עבד. פנו אלי וביקשו שאכתוב שיר לאירוויזיון וזה מה שעשיתי והשיר נבחר בלי תוכניות טלוויזיה ובלי ועדות. זה מה שצריך להיות בבחירת שיר לתחרות הזאת. כמו שמטילים על מאמן כדורגל לקחת את המושכות לידיו, צריך להטיל על מי שמבין במוזיקה את בחירת השיר לאירווויזיון. למה, למשל, אחרי 'דיווה', לא פנו אלי ואמרו 'צביקה, שיחקת אותה בגדול, בוא תבחר לנו שיר וזמר'?"

אם היו פונים אליך היום לכתוב שיר לאירוויזיון, היית נענה בחיוב?
"אני לא בטוח שעכשיו אני רוצה. כי אם אני לא יכול לבחור בעצמי מיהו האמן המבצע, אז אין טעם. לא בא לי לכתוב להם שיר שהם ייתנו אותו למי שבא להם. אני רוצה הפקה מהתחלה ועד הסוף, אחרת זה לא מעניין אותי".

מציאות נוספת

בימים אלה יוצא צביקה פיק במופע משותף עם דיווה אחרת, מאיה בוסקילה. “זאת התעסקות מאוד גדולה", הוא משתף, "כתבתי לה כמה שירים, והיא שיחקה ב'מרי לו' בתפקיד הראשי. בעיני היא הזמרת הכי טובה שיש בארץ, עם יכולות קוליות שאין לאף אחת כיום. אולי בשנות ה־70 היו זמרות ישראליות כמוה. היא פשוט מצמררת אותי ב'מרי לו', כשהיא שרה כמה שירים שלי. השנה נופיע עם מיטב הלהיטים ונעשה דואטים ביחד וגם כל אחד לבד בפני קהלים שונים, כולל קהל באוניברסיטאות".

כיכבת בריאליטי משלך, "המאסטרו", שימשת חמש שנים כשופט ב"כוכב נולד" ולאחרונה השתתפת ב"גולסטאר". מה בנוגע לתוכניות ריאליטי נוספות?
"בזמן האחרון מדברים איתי די הרבה על הנושא הזה, ואני מקבל פניות מכל מיני תוכניות. אני לא פוסל לגמרי. לפני שבוע הציעו לי משהו, אך כרגע אין משא ומתן. האמת שאני לא יודע אם בא לי או לא".

כמי שידוע בגינוני דיווה, האם היית עושה דואט עם אמן בסדר גודל כמו שלך?
"הייתי בכיף עושה דואט עם ריטה או עם שלמה ארצי, אבל אני גם אוהב להופיע לבדי עם הלהקה שלי וזמרות הליווי שלי".

פיק הוא אב מסור לחמישה ילדים וסבא לשני נכדים מבתו שרונה. הזמר והמלחין, שמאמין שגיל הוא רק מספר, מקדיש חלק ניכר מזמנו לטיפול בילדיו הקטנים מנישואיו לשירה, טים בן השלוש וניל הפעוט, שהצטרף לשבט פיק רק לפני שנה. "תמיד הייתי אבא פעיל, זה לא חדש לי", הוא מגלה, "אני כבר אבא המון שנים, ומעולם לא הפסקתי להיות אבא, גם לגדולים וגם לקטנים שגרים איתי. יחסית לאבות אחרים אני מקדיש להם הרבה זמן. התינוק ישן מטר ממני, ואני עושה כל מה שצריך כמו כל הורה אחר ואולי טוב יותר, לא בגלל מי שאני או מה שאני ולא בגלל הגיל שלי, אלא כי יש לי יותר זמן פנוי להקדיש להם במהלך היום. משבע עד שמונה בבוקר אני משחק עם הילדים עד שטים הולך לגן. ניל לא הולך עדיין לגן, אבל אני קם אליו קבוע כל לילה להחליף לו חיתול".

המאסטרו מחליף חיתולים? שמעתי נכון?
"אני לא דיווה בבית ולא מאסטרו. אני אבא רגיל. ומה זה חיתולים? שני פלסטיקים ומדבקות. לפעמים שירה נמצאת עם טים בחדר שלו, ואני עם ניל, משחקים ורואים טלוויזיה. אני מאכיל אותו ומכין לו בקבוקים ועושה זאת באהבה גדולה. זה לא קשה לי, ואני נהנה מכל רגע".

תכננת אבהות בגיל מאוחר?
"זה ממש לא הולך לפי מה שאתה רואה את עצמך ומה שאתה לא רואה את עצמך ולא לפי מה שאתה מתכנן. לפעמים החיים מובילים אותך בדרך מסוימת, ואתה מוצא את עצמך בתוך הדרך הזאת, כמובן, מתוך בחירה ודעה צלולה. בוודאי שאם לא הייתי בזוגיות כזאת יפה וארוכת שנים, זה לא היה קורה. יש לי אהבה גדולה במשך 13 שנים שאנחנו ביחד, וזה הכי טבעי שנביא ילדים לעולם ונטפל בהם".

מה עם ילדיך הבוגרים?
"בני הבכור הוא היום רופא צעיר באיכילוב. הוא מצליח מאוד ואני שמח על זה. שרונה בתי נשואה עם שני ילדים, בן ובת. דניאלה עדיין לא נשואה אבל נמצאת בזוגיות עם הבמאי קוונטין טרנטינו".

הזוגיות הזאת עברה את האישור שלך?
"כמו שאת יודעת, אצלנו הפולנים מחכים. אני מחכה שהיא תודיע לי שהם ממסדים את היחסים ביניהם ואז אשמח לפגוש אותו. היינו אמורים להיפגש בעבר וגם דיברנו בטלפון, אבל בסוף לא יצא. אני מניח שאם דניאלה יוצאת אתו יותר משנה, אז הוא כנראה אחלה בחור והקשר הזה רציני ואני סומך עליה. היא לא צריכה ממני שום אישור".

שירים לנצח

פיק מתמלא ברוך כשהוא מדבר על משפחתו, אך הוא לא שש לדבר על המצב הפוליטי בארץ ולהביע את עמדתו בנושאים נפיצים. הוא גם לא מבין את האמנים שמזדהים פוליטית, כאלה, שלדעתו, מכירים את העובדות רק מצפייה בטלוויזיה ומקריאת עיתונים. "הרי אף אחד לא יודע בדיוק מה באמת קורה", הוא אומר. "אנשים קוראים דברים שנכתבו ומקשקשים ומרכלים. לאדם מהיישוב אין מידע המקיף ותמונה רחבה בתוך ים של פוליטיקאים וים של מפלגות, כדי לקום ולהיות פעיל או ללכת לעצרת ולהזדהות. בעשרות השנים שלי בעולם הבידור ראיתי פוליטיקאים שהם כביכול אויבים מושבעים שיושבים וצוחקים ושותים קפה ביחד, אז אני די מבולבל כל פעם כשצריך לבחור. לכן אני לא מתעסק בפוליטיקה, ואת הסימפתיה או חוסר הסימפתיה שאני חש לנפשות הפועלות אני שומר רק לעצמי".

במדינה כמו שלנו, שאין בה רגע דל, לאמנים יש כוח, וחלק מהם מרגישים שמתפקידם לבטא את תחושותיהם ועמדותיהם.
"מה שהולך היום זה בלגן, וקשה מאוד לעמוד מאחורי מישהו אחד בעיניים עצומות כי המצב השתנה. למשל, כשהייתי ילד, שחקנים ששיחקו בהפועל לא עברו לשחק במכבי. היום השחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה. ראיתי לפני שבוע שחקן מספרד שעבר מברצלונה לריאל מדריד. כנ"ל גם לגבי פוליטיקה. הרצוג, למרות כל מה שהוא אומר, יכול להצטרף לביבי בן רגע, כי אין החלטיות והדברים יותר נזילים. פוליטיקאי יכול ללכלך על מתחרה בתקשורת, ולמחרת שומעים שהוא נפגש איתו. זה מאוד מבלבל את הבוחר. אתה נלחם בשביל מישהו, ולבסוף הוא בוחר במישהו שאתה לא אוהב בכלל. לכן, זה לא מתפקידי להתערב".

ובכל זאת, ודאי אתה שותף לתחושות של רבים שנדרש שינוי.
"באופן כללי אני רק יכול להגיד שהמצב הפוליטי מאוד מדאיג, וכל פעם ששומעים חדשות זה רק נהיה מדאיג יותר. לכן, צריך להישאר אופטימיים אבל גם לשים לב ולעקוב אחר ההתרחשויות".

לא נראה שאתה מבולבל או מודאג, כשמדובר באמנות שלך.
"כן, אהבת חיי היא המוזיקה וההופעות שלי. אין רגעים יפים יותר מאשר להופיע בפני קהל שאוהב את השירים שלי ושר אותם בכל פעם שאני עולה לבמה. גם היום אני מתרגש כמו בהתחלה בכל פעם שאני עולה לבמה ורואה אולמות מלאים. מאז הזכייה שלי באירוויזיון עם השיר 'דיווה', שהייתה משימה כמעט בלתי אפשרית, קרו לי דברים מאוד מפתיעים ויפים. עם רקורד של חמש שנים ב'כוכב נולד' ותוכניות ריאליטי והמחזמר 'מרי לו' בשתי גרסאות, מחזמר שראו למעלה מחצי מיליון אנשים, שבאו בערב ושרו ביחד איתי 30 שירים שהיו במחזמר, כל אלה הפכו את השירים שלי לנצחיים. זה לא משהו מובן מאליו".

אז החיים דבש?
"החיים יפים, טפו, טפו, טפו. חג שמח".

"בבית אני לא דיווה ולא מאסטרו, אני אבא רגיל"

בראיון חגיגי לכבוד המופע המשותף עם מאיה בוסקילה מספר הנער הנצחי של הפופ על איך הוא רואה את מצב המוזיקה הישראלית, האבהות הטרייה והפגישה המתוכננת עם טרנטינו