התערוכה עוסקת במוזיקה המזרחית מאז קום המדינה ועד 1997. "תערוכה אף פעם לא יכולה להסתיים אתמול, והיא דורשת איזו פרספקטיבה. איזה מרחק", מבהיר ליטוין. "בחרתי ב־97', כשאייל גולן יצא עם האלבום 'בלעדייך', שהפיקו לו אתניקס. בחיבור ביניהם נשברה איזו תקרת זכוכית, שהייתה מאוד כבדה על ראש המוזיקה המזרחית. אז היא חדרה לזרם המרכזי והפכה להיות צליל לגמרי ישראלי".
"היה לי חשוב להציג, בין השאר, כלי נגינה של יוצרים מרכזיים במוזיקה המזרחית. כך הגעתי אל המשפחות של האחים אל־כוויתי, שאחד מהם היה סבו של דודו טסה. עוד יוצגו הכינור של פליקס מזרחי, הבולבול טרנג של אהובה עוזרי והגיטרה של יהודה קיסר. אפילו כובע הקאובוי שלו. יהיו בתערוכה גם המון צילומים שהורדו מהבוידעם ומוצגים לראשונה, ולצדם המון עטיפות של תקליטים וקסטות. יציגו גם קטעי וידאו, כולל שניים נדירים במיוחד: הופעה של ג'ו עמר בשנות ה־60 בהיכל התרבות - כפי שהונצחה על ידי הטלוויזיה הגרמנית והופעה בסוף חייה של זוהרה אלפסיה, שהייתה זמרת נערצת במרוקו. לצדם ניתן יהיה לראות את אייל גולן, עדיין כזמר אנונימי, נחשף במעגל של דן שילון, וזאב נחמה מכריז עליו כעל הדבר הבא במוזיקה הישראלית".
כשנשאל ליטוין (42), שמדבר על התערוכה עם ברק בעיניים, מה לו ולנשיאת דגל המוזיקה המזרחית, הוא משיב בחדות: "המוצא לא רלוונטי. חשוב שבאים אל הנושא עם סקרנות ואהבה לדבר".