"לא פשוט להיות פשוט", כך בחר אייל גולן (אולי בהשראת ג'קי מנחם מ"האח הגדול") לקרוא לאלבומו ה-20 במספר והכפול שיצא לאחרונה וגרר ביקורות אמביוולנטיות לטובה ולרעה. על אף ששירי האינסטנט באלבום לא הצליחו כל כך להשתרש במיינסטרים הישראלי ולהישמר בתודעת הקולקטיב, הם ביטאו את גולן העכשווי: הפגיע, הרגיש והבלתי צפוי מוסיקלית.

פשוט או לא פשוט, אמש (מוצ"ש) השיק גולן את אלבומו החדש במופע חגיגי והומה מעריצים בהיכל "מנורה מבטחים" בתל אביב כשכבכל הופעה, כהרגלו, הוא הותיר מאחור את שלהבת השמועות והרכילויות האופפים אותו מבוקר עד ערב והתמקד ולו לשעתיים קלות באהבתו האמיתית: המוסיקה.

כזמר ופרפורמר מנוסה ובעל קילומטראז' רב, גולן שחה בטבעיות בביצועיו החיים ובדינמיקה בינו לבין נגניו, יכולותיו הווקאליות רק משתבחות עם הזמן והוא נתן את מאת אחוזיו במופע. גם בחלקים המאולתרים ובקטעי הקישור שלו הוא הצליח לסחוף את קהל מעריציו שנפל שבי אחריו בנאמנות מעוררת התפעלות. לכך נתווספה גם התפאורה המשתנה והמושקעת.

המופע נחלק לשלושה חלקים כשביניהם ציפתה הפתעת היפ הופ מבית היוצר של הרקדן והכוריאוגרף המצליח טל הנדלסמן שהוסיף נופך מסקרן ומעניין למופע, זאת לצד קרחנת אלקטרו כיפית של גולן.

איחור של שעה וחצי

עם זאת, על אף שמדובר במופע השקת אלבום, לצד מרבית שירים מתוכו שבוצעו בהיכל והצליחו להרטיט ולרגש באמת (מלבד שירים מהאלבום שעל חלקם כ"בגדים ומתנות", "לשיר וכדורגל", "גודה בובה" ו"אל תגידי לי לא" שעליהם היה מוטב ורצוי לוותר), גולן בחר, כמנהגו בהשקות הקודמות (והוא אולי הזמר היחיד בארץ שעושה זאת), להעניק לקהל רק 20% מלהיטיו הקודמים, דוגמת "באתי אלייך" שפתח את המופע, "שישי בצהריים" וישנים יותר דוגמת "יפיופה", "מתגעגע" ו"מלכת היופי שלי", שתמיד נשמעים טוב והגבירו צמא לעוד מלהיטיו הקודמים, לפחות בחלוקה של 60/40 ושלהבו את הקהל ששאג בעל פה כל מילות השירים.

מה שמעט פגם בשלמות המופע זו העמידה הקלוקלת בזמנים: המופע צפוי היה להתחיל בשעה 21:00 וגולן עלה לבמה רק בשעה 22:20, איחור לא בדיוק אופנתי של כשעה וחצי שאינו רציני ואף די מזלזל בקהל. את האיחור הסביר גולן ב"לאפשר לאחרוני האנשים להתמקם במושבם" והתנצל בחינניות.

לסיכום, גולן סיפק את הסחורה למעריציו מבחינת ביצוע ושואו, אך בחירת השירים יכלה להיות יותר מעניינת ומדוקדקת ולמנף את המופע מטוב מאד למצוין.