"כשפנו אלי כדי לערוך את הערב הזה, מיד חשבתי שהכי נכון יהיה לדבר על משוררות עבריות שיש להן מקום בולט מאוד בשירה העברית. אף שזה נושא שעדיין נמצא בתהליך התהוות", אומר מנור, "התחושה היא שאף שהן מאוד מרכזיות, עדיין יש פער ומאבק על המקום שלהן בקאנון הלאומי, לצד המשוררים הלאומיים כביאליק ואלתרמן, למשל, וכמובן שושלת המשוררים המאוד גברית כוויזלטיר וזך".
"בחרתי שתי משוררות שהן נכסי צאן ברזל (רחל וגולדברג), ולצדן שתי משוררות עכשוויות (וולך ורביקוביץ), מבחינת התפיסה והמהות. חוץ מזה, בערב הזה נלך גם דור אחד קדימה, ונארח שתי משוררות חיות, בועטות ומסעירות - כל אחת בדרכה - איה הרמן וחדוה הרכבי".
קינן: "הנושא הזה של הלחנת שירי משוררים הוא דבר מרתק בפני עצמו וייחודי מאוד לישראל, מתוקף היקפו ובחיבור שלו למפעל הציוני ולהחייאת השפה העברית. אומנם יש לנו תנ"ך כרפרנס לתרבות ולשירה, אבל כעם מתחדש, היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, והשירה הייתה דרך להגיד: 'רגע, יש לנו מסורת, אנחנו לא תלושים'".
מטבע הדברים, רונה קינן מזוהה יותר דווקא עם שירתה של יונה וולך בעקבות השתתפותה בפרויקט "אתה חברה שלי", שיזם ערן צור לפני כשני עשורים. בנוסף, היא גם מחוברת בחבל הטבור לרחל המשוררת בעקבות הספר "הים ביני לבינך", שכתבה אמה, פרופ' נוריץ גרץ - שכאמור תתארח גם בערב הנוכחי - ומופע מיוחד של שתיהן שהועלה בעבר. עם לאה גולדברג ודליה רביקוביץ יש לה חיבור מסוג אחר. "את לאה גולדברג אני מעריצה מאז שהתחלתי לקרוא שירה. דליה רביקוביץ, לעומתה, הייתה עבורי לא מפוענחת כנערה. עם השנים אני כל הזמן מגלה דברים חדשים בשירה שלה, ועד כמה היא משוררת גדולה", מודה קינן. "דרך הערב הנוכחי עם דורי, יהיה אפשר להבין מדוע יונה וולך משכה אליה יוצרים מוזיקליים לא מהמיינסטרים הישראלי או מהרוק; מה הפך את לאה גולדברג לאחת המשוררות היותר מולחנות בישראל, עם יותר מ־100 שירים; ולחלופין, איך קרה ששירתה של דליה רביקוביץ כמעט לא הולחנה".
מנור: "החיבור בין יונה וולך לרונה הוא עבורי כמעט אוטומטי. כשהיא מבצעת את השירים שלה, יש איזה ניצוץ והביצוע שלה תמיד כובש, אף על פי ששתיהן שונות לגמרי באופיין: רונה מאוד מדויקת ומחושבת, אצלה כל תו במקום, ואילו יונה וולך מאוד פרועה. לדעתי זה גם מה שהופך את הביצועים של רונה לשירים האלה לכובשים".
קינן: "כשערן צור פנה אלי כדי שאשתתף ב'אתה חברה שלי', ראיתי בשירה של וולך משהו קשה ומוצפן, והיה לי יותר קל לספוג ולהיספג בשירים של לאה גולדברג, מאשר להתמודד עם הדבר המתפרץ הזה. דרך ההלחנה של השיר 'קסיוס', שהוא השיר הראשון שהלחנתי בעברית, הצלחתי להתחבר ליונה וולך".
קינן: "אני ויוני נשיר גם את 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים' של יונה וולך, דווקא בביצוע שקרוב יותר לזה של אילן וירצברג ושמעון גלבץ. חוץ מזה, המפגש עצמו בין כולנו סביב המשוררות הגדולות האלה הוא דבר שמאוד מסקרן אותי".
קינן: "הופעתי שם לאורך השנים, למשל במסגרת הפרויקט 'סיפורים במונו' ועם המופע בעקבות האלבום 'שירים ליואל'. זה מקום מקסים שמהווה בית לתרבות. משקיעים שם מאוד בהפקות מקור וביצירת מפגשים לשירה ולמוזיקה. זה סופר־חשוב שיש במה כזו לאמנים שמופיעים בירושלים ובאופן כללי, במה מיוחדת בנוף התרבותי המקומי".
התרעות פיקוד העורף