"נולדתי באיזמיר, בטורקיה, אבל בגיל צעיר, בערך בגיל שש, כבר עליתי עם ההורים שלי לישראל והשתקענו בשכונת רמת יוסף בבת ים. סיפור די רגיל של ילד זר, חדש בשכונה, עם מבטא, שמנסה להתאקלם בסביבה, עם השם המשונה שלו. סבלתי נורא מהשם שלי. כל הזמן ניסו להחליף לי אותו. ניסו לי לקרוא לי ברוך ואפילו דובי וקיבוצניקים שפגשתי התעקשו לקרוא לי בְּאֵרִי. ממש זוועה".
(מתוך ראיון שערכתי איתו בשנת 1991)
סחרוף תיעד את החיים שלו ואת האנשים סביבו בשירים שכתב, במה שעשה בתוך הרוק הישראלי, והרוק שפגש אלקטרוניקה. הוא כתב על מקור ההשפעה וההשראה שלו: המוזיקאי שלמה מזרחי ("לשלמה גיטרה בצבע לבן") ועל אהבות ועל העיר והרצון למגע ועל זה שכולנו עבדים. לפעמים הוא כותב בעצמו, לפעמים הוא נעזר בדן תורן או במיכה שטרית כדי שינסחו את התזה.
"בתור ילד, השפיעו עלי להקות רוק מחו"ל ואריס סאן ושלמה מזרחי, עם הגיטרה הלבנה שלו. היתה לו להקה, 'הבמה החשמלית', והוא בכלל לא נשמע כמו מישהו שגדל כאן. זה היה אחר לגמרי. ההשפעות שלי מעורבבות לגמרי. פופ צרפתי, שירים טורקיים, מוזיקה ערבית, רוקנרול אמריקאי, שירי משוררים ישראלים. כאילו לקחת הכל יחד וזרקת לסיר, וזה מה שיצא. רוק היה החוט שחיבר וקישר את כל ההשפעות האלה. ידעתי שזו השפה שלי במוזיקה".
סחרוף הוא איש יקר, נטול פוזה. כשהוא עולה לשיר עם שלום חנוך בבריכת הסולטן הוא מפגין הערצה ניכרת לחנוך. זה חלק מהקסם. האיש שבא מהשכונה ומוטט את כל החומות שבין הז'אנרים והאנשים בארץ השסועה הזו. סחרוף הוא ליגה משלו.
"תמיד שואלים אותי מה אני אוהב, וקשה לי לענות. זה כמו שישאלו אותי מה אני אוהב יותר – הר או נהר. אני אוהב מוזיקה הודית אותנטית ושירים מצריים של עבדול וואהב לצד רוק אנגלי, סטרווינסקי ושירים עבריים. גדלתי בבית מזרחי אבל בעיקר שמענו שנסונים צרפתיים. מרגע שאני זוכר את עצמי אהבתי גיטרות ורוק. אני חושב שכל הזרמים קיימים בי".
חוץ מהטורקית, הצרפתית, האנגלית והעברית, סחרוף יכול להזמין אוכל בהולנדית והאקלקטיות שלו באה לידי ביטוי גם במוזיקה שהוא אוהב לשמוע ובמוזיקה שהוא עשה ועושה. מערב פוגש את מדבריות ערב, הבלקן ואת מה שכאן. מ"הכל או כלום" מ־1991 ועד "היא הופיעה כמו הרוח" מהשנה (עם אהוד בנאי) הוא אוהב שילובים, מיזוגים, יצירות צבעוניות, פתוחות, לפעמים גם לא מוגדרות. כמוהו.
עם סחרוף, עם רע מוכיח, עם חיים לרוז, עם אהוד בנאי לאחרונה – סחרוף הוא אלוף שיתופי הפעולה, ותמיד בשורה התחתונה נוכחותו ניכרת ונשמרת. קשה להאמין שהוא בן 60, אבל הזמן מתקדם והמוזיקה נשארת. תמיד נשארת. סחרוף תמיד משאיר אותך עם ציפייה לדבר הבא שלו.
יום הולדת שמח, ברי.
התרעות פיקוד העורף