המעצבים שהפכו את האלבומים של פינק פלויד ולד זפלין להצלחה

היום זה נשמע מופרך: מעצבי עטיפות תקליטים שהופכים בעצמם לגיבורי תרבות. ספר חדש על החברה שגדולי האמנים והלהקות פקדו את מעבדת הניסויים שלה

שי להב צילום: אלוני מור
מעריב אונליין - זכויות יוצרים
מעריב אונליין - זכויות יוצרים | צילום: מעריב אונליין
3
גלריה

"הרוק היה הכוח הדומיננטי במהפכה התרבותית של שנות ה–60, והאלבום הפך למלך. פתיחת אלבום חדש של האמן האהוב עליך הייתה חוויה דתית, והעטיפה הייתה חיונית ליצירת התמונה של העולם הקסום שעמדת להיכנס אליו, ברגע שבו המחט הונמכה לגובה החריצים. דרך מראות נועזים ועוצרי נשימה, ולפרקים יצירתיות מטלטלת, היפנוסיס הפכה לחברת עיצוב התקליטים המשפיעה ביותר בעולם".

(פיטר גבריאל, מתוך ההקדמה שלו לספר החדש vinyl.album.cover.art, הסוקר את הקטלוג המלא של Hipgnosis).

תורג'רסון ופאוול למדו קולנוע ואמנויות בקיימברידג', וכמה מהחברים שלהם הקימו להקה חדשה. קראו לה פינק פלויד. החברים הציעו להם לעצב את אלבומה השני של הלהקה, "A saucerful "of secrets, ומשם הכל התחיל. השניים עיצבו את האלבום תוך שימוש בחדר חושך שבנו בחדר האמבטיה של פאוול, ובהמשך שכרו חלל במרתף ברחוב דנמרק 6 בלונדון. מקום שהפך למיתוס. "כל פעם שירדתי בגרם המדרגות החשוך לסטודיו", משחזר פיטר גבריאל, "הייתה תחושה של חשש. ידעתי שיעליבו אותי, יצחקו עלי, יבדרו אותי ויאתגרו אותי. אבל גם הייתי בטוח שבסוף הם יספקו את הסחורה".

זאת הייתה חבורה מאוד לא שגרתית. גבריאל קורא להם "הפרוע, המוזר והנפלא". תורג'רסון היה הפרוע. מפוצץ ברעיונות, אימפולסיבי, בלתי ניתן לשליטה. כריסטופרסון היה המוזר. "מנומס כלפי חוץ, אפל ומוטרד מבפנים", על פי גבריאל. ופאוול, שכולם קראו לו פו, היה הנפלא. צלם בחסד, שנאלץ להפוך למבוגר האחראי בחבורה.

פיטר גבריאל, אלבומים
פיטר גבריאל, אלבומים | פיטר גבריאל, אלבומים

הם קראו לעצמם Hipgnosis על שם מילה שסיד בארט, אז עוד בפינק פלויד, כתב בעט על דלת הכניסה לדירה שהם חלקו בסוף הלימודים. תורג'רסון אהב את החיבור בין Hip, שמבטא משהו חדש ומגניב, ו–Gnostic, שמתקשר ללמידה ישנה. ובכלל, משחקי מילים ומשמעויות היו שם תחביב גדול. ע"ע העטיפה של "A nice pair" של פינק פלויד, שהציגה שלל ביטויים ויזואליים מחויכים.

פינק פלויד הייתה הלהקה שהעניקה לסטודיו את תהילתו, ובהמשך גם את הונו, vודות לעטיפת "The "dark side of the moon מ–1973. היום מדובר באחת העטיפות המיתולוגיות של המוזיקה המודרנית, אבל בזמן אמת היא הייתה רחוקה מלהיות מובנת מאליה. מה הקשר בכלל בין הצד האפל של הירח ומנסרה החותכת פירמידה הפוכה?

בפועל, הסטודיו הציע לאנשי הלהקה שבע אופציות נוספות ושונות לגמרי. אבל כל חברי פינק פלויד התלהבו מיד למראה העטיפה הזו. עיתונאי מוזיקה ניסו במשך שנים לנתח את החוכמה הסמויה שמאחורי האימג'. דיברו למשל על הצדעה לשימוש המתוחכם של פינק פלויד בתאורה בהופעות החיות. אבל תורג'רסון, מצדו, טען שאין לו מושג למה חברי ההרכב התלהבו כל כך מההצעה. "פשוט הרגשנו שזה מתאים", בלשונו.

Hipgnosis
Hipgnosis | Hipgnosis

"הם התחילו בהמון צילומי פולרויד של הפנים שלי", משחזר גבריאל, "ואז השתמשו בטכניקה של אמן אחר, שגילה שאם מתעלמים מההוראות של פולרויד לגבי נגיעה בתמונה בזמן הפיתוח, אפשר לתת לצבעים להתערבב ולשחק עם התמונה. סטורם התכוון לעשות את זה לבד, אבל זה נראה כל כך כיף שהתעקשתי להצטרף אליו. עשינו מניפולציות עם גפרורים בוערים, מטבעות, אצבעות וכל חפץ שמצאנו בסטודיו". היום קוראים לזה פוטושופ, אז זו הייתה מהפכה אמיתית.

גבריאל כתב את ההקדמה לספר חדש שיצא לפני חודש באנגליה, והגיע אלי הודות לאלוהי האינטרנט. זהו למעשה הקטלוג המלא והראשון מסוגו של כל יצירות הסטודיו. הספר הוא מסע כרונולוגי מרהיב בין העטיפות השונות שעיצב הסטודיו, כולל הסברים לגבי כמה מהמראות היותר מפורסמים שהם בראו. כך, למשל, פאוול מספר על יצירת תצלום העטיפה של "Wish you were here" מבית פינק פלויד. "הרעיון היה לצלם שני אנשי עסקים לוחצים ידיים, כשאחד מהם נכווה מהעסקה - מילולית", הוא מסביר. "לשם כך פגשתי כמה אנשי פעלולים בלוס אנג'לס ובחרתי ברוני רנדל, ‘איש אש' מיומן. לצורכי ביטחון הוא בחר להצטלם במגרש פתוח של וורנר בברבנק. זה היה פעלול קשה לביצוע. הוא הודלק באש לפחות תריסר פעמים, ואז משב רוח גרם לאש להתמקד בפניו וחרך אותן קשות. הוא סיים את היום, ולי הייתה התמונה...".

כבוגרים של לימודי קולנוע, אנשי הסטודיו אהבו מאוד את השימוש בשחקנים ובדוגמנים, כדי ליצור סוג של סצנה על העטיפה. כך, למשל, בעטיפת האלבום "Force it" של UFO (1975) הוצבו שתי דוגמניות בתוך אמבטיה, כשאחת מהן - חשופה בפלג גופה התחתון - מנשקת בכוח את חברתה וחופנת את שדה. בעטיפת "Dirty deeds done dirt cheap" של AC/DC (1976) הם צילמו שבעה אנשים, אלמונים לחלוטין, המביטים היישר למצלמה כשפס שחור מסתיר את עיניהם, כרמז לסטיות ולמעשים אסורים שהם מבקשים להסתיר מהציבור.

סטודיו Hipgnosis התפרק בשנת 1983 אחרי עיצוב של מאות עטיפות תקליטים (וגם של עטיפת הספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדמס). תורג'רסון המשיך לעצב עטיפות אלבומים עד יום מותו, לפני כארבע שנים, בין היתר את אלה של "13" ו"בדרך שלך" של אתניקס (!). הספר הזה, שמסכם את דרכו של הסטודיו, הוא פריט חובה לכל מי שרואה חזיר ומדמיין אותו מיד באוויר בין שתי ארובות. או סתם לחובבי מוזיקה.

תגיות:
לד זפלין
/
פינק פלויד
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף