אחרי שניצחה את טחנות הצדק במאבק הרואי כדי להשתחרר מחוזה כובל, והוציאה את האלבום "2023", איה כורם מעלה את "2023 – ההופעה": מופע בהשתתפות יעל דקלבאום, אפרת גוש, יהוא ירון, קרן הדר ולאה שבת; בליווי קריינות חיה של יובל מסקין, להקה מלאה, וידיאו־ארט ועוד, ועל כל האופרציה הזו מנצחת הבמאית איה קפלן.

תקציר אירועי כורם שהובילו אותה עד הלום: ב־15 באוקטובר 2013 התבשרה שתביעתה להשתחרר מחוזה כובל בחברת "עננה" נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, והחוזה הדרקוני שעליו חתמה נותר בתוקף עד 2023. מיד אחרי שתביעתה נדחתה על ידי בית המשפט, יזמה כורם הצעת חוק להגנה על זכויות אמנים במוזיקה. בינואר 2015 הצליחה להשתחרר מחברת התקליטים "עננה", בתום מאבק שהגיע עד לבית המשפט העליון. 24 שעות לאחר מכן, הוציאה את אלבומה הרביעי, "הלב הזה, המשומש", בחינם לרשת.

בפברואר 2017 אושר החוק שיזמה כורם בכנסת בקריאה שלישית, ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. החוק מגן על אמנים מחוזים משעבדים, שהיו נהוגים בתעשיית המוזיקה עד היום.





בעקבות הזיכרון האבוד

חצי שנה לפני כן הוציאה את "2023", אלבומה החמישי, שאותו החלה לכתוב ולהלחין שבועיים לאחר שתביעתה נדחתה. האלבום מהווה יצירה אחת מתמשכת, בלי הפסקות, המגוללת את סיפורו של אדם שחי בשנת 2023, ואחרי שגנבו לו את העתיד, מתפרנס ממכירת מחשבותיו. יום אחד הוא מגלה שנשתכח ממנו זיכרון האהבה הראשונה שלו, והוא יוצא למסע להשבת הזיכרון האבוד.

איה, במבט לאחור, מה היה הקש ששבר את גב הגמל וכנגד כל הסיכויים גרם לך לצאת למלחמה?
"נקודת השבר המשמעותית הייתה ב־2013, כשבית המשפט המחוזי הכריח אותי להישאר בחוזה מול אדם שגרם לי עוול. באותה נקודת זמן, העתיד שלי היה לוט בערפל. לא היה ברור אם אחזור אי פעם לעשות מוזיקה. שם גם הבנתי שכנראה לא אמצא צדק, אם לא אלך להשיג אותו בעצמי. חבר טוב עודד אותי לקום מהספה, ולנסות ליזום תיקון בצורת חוק שאולי לא ישחרר אותי מהחוזה, אבל יוכל להועיל לאמנים הבאים שייקלעו לאותה הסיטואציה. הבנתי שעד כמה שזה נשמע חסר סיכוי, יש לי לאן לנתב את הזעם, התסכול וחוסר האונים. כל אלו התגלו כמנועים מצוינים להמשיך קדימה, גם כשזה נראה אבוד, והיו לא מעט פעמים שזה נראה אבוד".

מה עבר עלייך באופן אישי? האם זה שינה אותך? התפכחת?
"איבדתי לא מעט אנשים, חלקם כאלה שחשבתי שיהיו חברים שלי לכל החיים. סיטואציות קיצוניות מוציאות כל מיני דברים מאנשים. אבל מה שמדהים הוא שהרווחתי כמה אנשים חדשים, כאלה שאני מכבדת ומעריצה את העוצמה והכוחות שלהם. הם נתנו לי להישען עליהם כשהייתי אמורה ליפול. אני חושבת שהדבר הכי מעניין שקרה לי הוא שהפחד הכי גדול שלי התגשם: הפסדתי הכל. הקריירה שלי הוקפאה לכמה שנים טובות, ואז יצאתי מזה בחיים. כשהגב שלך לקיר את מגלה כמה כוח יש לך להמשיך לבעוט. האומץ הזה ילווה אותי הרבה שנים קדימה, לא רק בסיטואציות עסקיות, אלא גם ואולי בעיקר - באמנות עצמה".




עכשיו את מעלה את גרסת המחזמר ל"2023". האם העוול שנגרם לך עדין בוער בתוכך?
"את '2023' כתבתי כשהכל נראה שחור. זו הייתה חוויה מאוד משונה. לכתוב אלבום שאולי לא יצא, ואולי משום כך, זה קצת מופרע וגרנדיוזי. ניסינו, עם שי רינגל ואדם בן אמיתי, לכתוב משהו שתהיה לו הצדקה, משהו בהשראה חזקה של הסיפור שלי, אבל שיוכל לדבר לכל אחד. כך יוכלו להדהד בו כל מיני עוולות. לא רק שלי. חוץ מזה, גם אם הסיפור הסתיים, הוא עדיין חי בתוכי. מקווה שזה מצליח לעבור על הבמה".

פנו אלייך אמנים נוספים שאכלו אותה?
"המון אמנים פנו אלי בכל התקופה הזו, ואני מבינה היטב למה הם פחדו 'לצאת מהארון'. המקרה שלי, כמעט לכל אורך הדרך, עד ממש לרגע האחרון, נתן לכולם את כל הסיבות לחשוש. עם כל אחד, ניסיתי לעזור או לפחות להיות אוזן קשבת. אבל היה לי ברור שרק כשהחוק יעבור יהיה פה שינוי אמיתי".

ניסו לאיים עלייך לרדת מכל הסיפור?
"בוודאי. עד היום יש לא מעט גורמים בתעשייה שהדלת שלהם סגורה בפניי, חלקם אנשים חזקים מאוד. אני חושבת שהבנתי בשלב מסוים שאי אפשר לחזור לאחור ולהרוויח מחדש את מה שהפסדתי. נשאר רק להמשיך להילחם ולהרוויח את כל מה שעוד לא".

האם זוהי רק ההתחלה שלך כז'אן דארק של תעשיית המוזיקה, או שבא לך כבר לנוח?
"אני בעיקר רוצה לעשות מוזיקה. בגלל זה הכל התחיל. אבל החיידק הזה, כמו שהזהירו אותי כבר, לא עובר כל כך מהר. אני מניחה שעכשיו חשוב לי הרבה יותר לשלב רעיונות וקולות אחרים בתוך היצירה עצמה. מעבר לזה, נחיה ונראה. אין ספק שהעובדה שלמוזיקאים אין איגוד מקצועי היא חלק לא קטן מהבעיה. אמנים הם יצורים אינדיבידואליסטיים מטבעם, אבל גם הם חייבים להבין שביחד זה תמיד יותר טוב מלבד". 

איה כורם, "2023 – ההופעה", 21 ביולי, שישי, 14:00, צוותא 1