מיקה קרני לא ממש מזוהה כזמרת מחאה, אבל בכל זאת, לאחרונה היא הוציאה שיר שניתן להגדירו כשיר מחאה נשי. "מה שגרם לי לכתוב שיר מחאה", היא מספרת, "ובכלל מה שגורם לכל אדם לצאת במחאה, חייב להיות משהו שאתה מרגיש על בשרך, משהו שנוגע לך באופן אישי". את השיר "לא תוותרי" כתבה והלחינה קרני לעצמה ולבנותיה. הן גם משתפות פעולה בקליפ כרקדניות (עמליה ותכלת קרני־שביב), והבת הבכורה יסמין מנגנת בו בס ושרה קולות - שיר מחאה משפחתי, אם תרצו. ויש אפילו אורחת מיוחדת, בדמות הזמרת דין דין אביב.
"התהליך היה ממש תענוג", משתפת קרני. "הייתה רוח של עשייה משותפת עם כל הבנות המדהימות האלה סביב השיר. הרעיון בקליפ היה ליצור דרך ריקוד את עולמה הפנימי של אישה הכבולה בחבל, ולאט־לאט משתחררת ממנו והופכת אותו למשחק, יוצאת מעבדות לחירות ויולדת את עצמה מחדש".
מה גרם לך לעשות קליפ של תנועה וריקוד? השראה מהקליפים של סיה?
"אני מעריצה את המדיה הזו של תנועה וריקוד, כי היא פחות מפורשת ממילים ויותר מתקשרת עם צליל. את השיר כתבתי לעצמי ולבנותיי, ובלי שכיוונתי לשם, הן שיתפו איתי פעולה בו. אני מכוונת את השיר לכל אישה באשר היא, שתשאב ממנו כוח".
על מה מדבר השיר?
"הוא מדבר על המקומות שבהם אישה צריכה לזכור לעמוד על שלה ועל הגבולות שלה. איפה יכולות ההכלה הנשיות המדהימות שיש לנשים לא משרתות אותן, אלא מורידות אותן למטה".
מה גרם לך לכתוב אותו דווקא עכשיו?
"כתבתי אותו בתקופה קשה שעברתי. הייתי צריכה להזכיר לעצמי את הכוח ואת העוצמות שיש לי כדי להתמודד מול כל דבר שיהיה".
אני מבין שהתקרבת לדת בשנים האחרונות. איך זה מסתדר עם "קול באישה ערווה"?
"אני לא חוזרת בתשובה. אני אדם מסורתי, שחוקר ומתקרב כל הזמן לשורשים שלו, וממה שאני יודעת, אין שום סתירה בין מילות השיר לבין הפסוק".
לפני ארבע שנים נפרדה קרני מבעלה ואבי בנותיה, המוזיקאי מיקי שביב, ומאז היא מגדלת אותן לבד. "מובן שפרידה זה תהליך לא פשוט", היא מספרת, "אבל ברוך השם, אנחנו אחרי זה, וכל אחד מצא את דרכו החדשה. בנותיי אומנם משתתפות בקליפ כרקדניות, אבל בתי הגדולה דווקא יותר בכיוון של מוזיקאית מהקטנות. היא מנגנת בס וגיטרה, שרה וכותבת שירים".
בנותייך הולכות בדרכך?
"תמיד הייתה בבית מוזיקה ויצירה, ואני שמחה מאוד שהן זוכות להיות חלק מהעולם הזה של יצירה, ואמנות היא חלק מעולמן".