להקת איפה הילד, שהוקמה בקיבוץ גבעת ברנר ובהמשך עקרה לתל אביב, וחתומה על להיטים כמו "נפלת חזק", "מה שעובר עלי", "השמיים הגבול" - שבה והתאחדה ב־2009 ומרבה להופיע (תופיע באמפי שוני ב־9 בספטמבר). לפני חמישה חודשים יצא אלבומה החדש "מתוק בחשיכה", שהתקבל באהבה.
במקביל מוסיף רודנר לתחזק קריירת סולו, מקליט ומופיע לבד (יופיע ב"בר גיורא" בתל אביב מחר, 10 באוגוסט). "לא יכולתי לעשות את האחד בלי השני. יש משהו משחרר בהופעות הסולו. מצד שני, איפה הילד זו מערכת היחסים הכי ארוכה בחיים שלי. 30 שנה", הוא מדגיש.
היום ישתתף רודנר במופע "כמה אהבה" - ערב מחווה למאיר בנאי ז"ל. "את מאיר הכרתי דרך עופר כהן, שלימד אותי מוזיקה, והיה הבסיסט שלו בתקופה שבה הקליט את 'גשם'. הזמנתי אותו לערוך חזרות בגבעת ברנר וללון בחדרי בקיבוץ. הוא, מצדו, הופיע בפני החברים. כבר אז התאהבתי במוזיקה הנפלאה שלו. כשמאיר שר, זה כמו פצע פעור. הצעקה שלו דיברה אלי", כך רודנר, שיבצע במופע שלושה משיריו של בנאי: "אל המנוחה", "תגידי אש תגידי מים", ו"חלומות אחרים".
רודנר מאמין שאמן צריך להופיע בכל מקום שבו רוצים להקשיב לו: בירושלים, בהתנחלות או בכפר פלסטיני. "הופעתי לא מעט פעמים בהתנחלויות. יש לי רומן עם החבר'ה אלה", הוא מגלה.
בשנים האחרונות רודנר משמש כרכז מגמת זמר־יוצר בבית הספר למוזיקה "מזמור" (לקהל הדתי) בגבעת וושינגטון. "נוצר מפגש מיוחד ביני לבין התלמידים, חלקם מתנחלים, שנמצאם פוליטית ימינה־ ימינה ממני", הוא אומר. "במפגש אני מציג את עצמי כ'שמאלני שחי בתל אביב'. אני סבור שכדי לעשות אמנות טובה, היוצר צריך לעבור סוג של דיכוי. מחסומים יוצרים יצירה עמוקה ומיוחדת".
רודנר כבר לא ילד. בעשור האחרון הוא איש משפחה. נשוי לקרן, אוסטרלית לשעבר ולהם שלושה ילדים: שרה (9), נעמי (8) ומיכאל (5). "הרבה זמן שאני לא חי חיים מקבילים. הילדים מכירים את העיסוקים שלי, באים איתי לחזרות או ל'מזמור'. אני לא מסוג האבות שפוגשים את הילדים בין שמונה לתשע בערב, ומצליח לחוות את הילדות שלהם בשעות אחר הצהריים או בימים פנויים. אומנם קשה לחזור מהופעה מאוחר בלילה ולקום בבוקר לילדים, אבל מי אמר שהחיים מושלמים"?
התרעות פיקוד העורף