מיקי הירשמן פרץ לחיינו לפני 31 שנה כמיקיאגי, סולן נוער שוליים, שביצע את הלהיט “ציירי לך שפם". בתום חמש שנים של הצלחה מסחררת, הגיעה הנפילה והוא פינה את הבמה. רגע לפני שיפספס את הרכבת האחרונה, מיקיאגי, כבר בן 49, החליט לנסות שוב את מזלו, הפעם בלי פחד ועם הרבה תובנות.
“מדובר ברגע משמעותי בשבילי", הוא אומר. “אני לא מתקתק כל שנה אלבום. בפעם האחרונה שהוצאתי תקליט זה היה ב–1992. אלבום שירי ילדים, זה מה שעשיתי אחרי נוער שוליים, ואז נעלמתי. עזבתי את המוזיקה והתחפרתי בתוך עולם אוטופי ומוגן. לצערי, חוויתי טראומות בפרסום ובחשיפה, והיה לי מאוד קשה. החלטתי לעצור הכל. זה למעשה הטריגר לבריחה. עכשיו אני מרגיש מוכן לחזור. לא מעכל עדיין שאני מוציא אלבום סולו. יש בי צד שלא מתלהב מהר ונזהר מאמוציות מוגזמות, אבל זה אחד הרגעים המשמעותיים בחיי. אחת התחנות החשובות".
"אחרי התוכנית לא היו הצעות. וממרום גילי לא אגיע לאירועים והשקות, כי זה לא מעניין אותי, זה לא אני. אחשוף את עצמי כאדם מעניין או כמוזיקאי מעניין. בריאליטי רציתי שיראו שאני בן אדם, שאני מגעיל ורגיש ונחמד ובלתי נסבל, שיש בי המון רבדים. לא אבצע פרובוקציה, אבל אלה הקריטריונים להצליח בתוכנית מהסוג הזה. אני מתאים יותר להיות שופט בריאליטי, לא משתתף".
"בגיל 13 קיבלתי סוכרת בגלל כל הרעל שספגתי. הרעלתי את עצמי. אני סוחב את המחלה עד היום. הצגתי אישיות אגרסיבית וחזקה כלפי חוץ, אבל הגוף שלי תקף את עצמו והרג חלק ממנו. זאת הסיבה שאני לא מוכן להיות יותר שק אגרוף או לספוג רעל. אין לי זיכרון אחד טוב מתקופת בית הספר בפתח תקווה. למזלי, החיים שלי השתנו כשעברתי לוויצו צרפת בתל אביב".
“גדלתי בבית שלא עודד ביטוי רגשות. בני המשפחה שלי מעולם לא ראו אותי בוכה במהלך החוויה הקשה שעברתי. היום אני בוכה עשר פעמים ביום ולצד הבכי יש בי אושר גדול שאני סוף–סוף מסוגל לבכות. כילד היו לי כל הסיבות שבעולם לבכות, אבל לא העזתי להראות רגשות. ההשלכות האלו יצרו את מבנה האישיות שלי. הסוכרת היא הסייד אפקט של מה שעברתי. כל זה הפך אותי לאדם מורכב, מוזר, ורבלי, לפעמים מוחצן, לפעמים מופנם, אבל מוזיקאי מאוד עמוק, עם המון רבדים והמון עצב".
התרעות פיקוד העורף