לילה עם לולה: יום חמישי קיצי. שני צעירים, גבר ואישה, מגיעים אלי לאולפן הרדיו: היא עם יוקוללה והוא עם גיטרה, ושניהם שרים את אחד הלהיטים הנחרכים ביותר ברדיו ובטלוויזיה בחצי שנה האחרונה: Wishing Girl. מבעד לזגוגית, המוני אנשים מתקבצים לשמוע את ההרמוניות המלודיות להפליא, הצלילים הקסומים והכימיה המכשפת בין השניים. לכולם ברור שמדובר באחד ההרכבים היותר מיוחדים ומקוריים באינדי הישראלי בזמן האחרון.
"גיל ואני הכרנו דרך חברים משותפים בתל אביב, לפני שש שנים", נזכרת כהן. "הגעתי למסיבת יום ההולדת שלו, ואני זוכרת שהוא ישב וניגן על הגיטרה בצד. התיישבתי לידו והתחלנו לנגן ולשיר שירים ששנינו מכירים. זה הרגיש קסום, ואז באה המחשבה של לנסות לכתוב יחד שירים ואולי להקים להקה. את השיר הראשון שלנו כתבנו בפגישה השלישית. אחרי שכתבנו שישה־שבעה שירים והחלטנו להתחיל להופיע, חיפשנו שם, ואחד החברים זרק את 'לולה מארש' בלי שום משמעות. וזה פשוט תפס אותנו. זה מצחיק, כי לפני כמה חודשים הופענו בסין, ומישהי סיפרה לנו שבסינית השם הזה אומר 'פואטיקה רומנטית'".
כמו יוצרי אינדי ישראלים רבים, גם "לולה מארש" מעדיפים ליצור באנגלית. "אני לא חושב שהתחלנו ליצור באנגלית מסיבה כזו או אחרת", מעדכן לנדאו, "זה פשוט קרה באופן טבעי. שנינו הקשבנו באותה תקופה בעיקר למוזיקה באנגלית, וזה פשוט הרגיש מתאים. לא הייתה פה מחשבה של מה יצליח בארץ או בחו"ל".
ב־2015 הוציאה הלהקה את שירה הראשון, Sirens, שזכה להצלחה מסחררת ושינה את חייהם. "פתאום הגיעו כל מיני הצעות ופניות מלייבלים באירופה, ולבסוף חתמנו עם 'יוניברסל', לצד זה שחתמנו עם הלייבל הישראלי 'אנובה'", הוא אומר. "כמו כן, נכנסו הצעות לפסטיבלים וטורים בחו"ל והחלטנו לעבוד, בין הופעה להופעה, על הקלטת אלבום הבכורה שלנו".
אחרי מיני־אלבום (You’re Mine) וסינגלים שהפכו ללהיטי ענק (You’re Mine, She’s A Rainbow ו־Wishing Girl), יצא לפני כשלושה חודשים אלבום הבכורה המצוין, Remember Roses, שזכה לסאונד מיוחד ואופייני. "אנחנו מרגישים הקלה עצומה ואושר גדול שהאלבום בחוץ ונהנים לשמוע שאנשים אוהבים ומתרגשים. זו הרגשה מדהימה לראות את הקהל שלנו סוף סוף שר את המילים של השירים", מספר לנדאו.
התרעות פיקוד העורף