"אתה צריך לשיר אופרה", אמרה לא אחת גרטה וייס, המורה המיתולוגית לפיתוח קול של הזמרים החיפאים, לנער גבה הקומה שהיה מגיע אליה מביתו שעל הכרמל כדי לקבל ממנה שיעורים. אותו נער אולי אכזב את מורתו, ולא רק שלא הגיע לאופרה, אלא בכלל לא נהיה זמר. כעת, אחרי 40 וכמה שנים, לו הייתה וייס בחיים, היא הייתה רווה נחת מתלמידה דאז, יובל כספין, מעצב האופנה והתלבושות, אם הייתה שומעת את "ממני אֵלֶיךָ", המיני־אלבום שהוציא לאחרונה.
אחרי התחנה הבאה בדמות המופע "יובל כספין שר שירי משוררות", שבו יצא בפסטיבל הפסנתר כעבור שנה, הפתיע כספין הקיץ, כשחבר לחדוה עמרני הוותיקה במופע שלה "שנינו יחדיו". "המפגש עם חדוה היה מדהים. נהיינו חברים מחוץ לשעות העבודה והיה כיף", הוא מסכם. "אבל אני טענתי מהיום הראשון שאין בינינו התאמה קולית. אני מבין שלקחו אותי כתחליף לדוד טל המנוח, מי שהיה בן זוגה לצמד, והיה לו קול נפלא והוא שר יותר גבוה ממני. הייתי אמור להיכנס למשבצת שלו ולהצטרף לחדוה רק בדואטים. זה לא הסתדר, כי כנראה עם הגובה שלי והקול החזק שלי, אני לא מתאים לנגן כינור שני".
"השיר הזה פתח פתח לקונספט של שירי אהבה שנשים שרו לגברים, והומרו לשירים מגבר לגבר, ובהם 'עוד מחכה לאחד' מאת אהוד מנור וסשה ארגוב - הזכור בביצוע של עפרה חזה ו'אל תשכח' מאת עלי מוהר וקובי אשרת, שאני מבצע בדואט עם תומש (תומר שרון)", מעיד כספין.
התרעות פיקוד העורף