“יש אמנים רבים בישראל, אבל רצינו את אלו שמפורסמים בכל העולם”, הסבירה טלי צמח, המנהלת האמנותית של האירוע. “בניגוד לשלמה ארצי למשל, שמושך ישראלים ויהודים, חיפשנו את האמנים שימשכו קהל מגוון יותר”. ואכן הקהל שהגיע להופעה של אינפקטד מאשרום, כמו גם זה שהגיע למסיבת החוף שנערכה אחריה, היה מגוון ודבר שלל שפות, ובהן פולנית, איטלקית ואנגלית.
“אני חושבת שזה ממש מגניב”, אמרה ולנטינה, איטלקייה החיה בלונדון, כשנשאלה מה דעתה על הפסטיבל הישראלי. “תמיד שומעים על די־ג’ייז מאמריקה ומלונדון, כך שזה נהדר לתמוך גם בכאלו שמגיעים ממדינות קטנות ופחות מוכרות”.
“ה־BDS הוא לא הנושא המרכזי כאן”, אמר השר לביטחון הפנים, השר לנושאים אסטרטגיים ושר ההסברה גלעד ארדן. “אנחנו אומנם מתמודדים עם החרם, אבל יש פה עניין גדול יותר: איך הדור הבא יתייחס לישראל? האם אנחנו ניתפס כמדינה ששמה תמיד נקשר בקונפליקט צבאי כלשהו או שאנחנו מדינה שיש בה תרבות עשירה ושמחה, שחוגגת את הגיוון והשונות?”
רעיון הפסטיבל נולד לפני יותר משנתיים, כאשר השגריר בבריטניה דאז, דניאל טאוב, פנה לראש העיר הקודם בוריס ג’ונסון בבקשה לחגוג בדרך כלשהי את היחסים בין ישראל לבריטניה לציון 100 שנים להצהרת בלפור. טאוב גייס לעזרתו את הפילנתרופ ואיש העסקים הבריטי מארק וורת’, שסייע להפוך את חזון הפסטיבל למציאות. האחרון, שברזומה שלו אפשר למצוא את הקמת החברה World Global Style Network, שמטרתה לחזות טרנדים בתחום האופנה, קפץ על ההזדמנות לשלב בין שתיים מהאהבות הגדולות שלו: ישראל ואמנות.
“ניסיתי למצוא משהו שאוכל לתרום לו, והאפשרות לשלב בין האהבה שלי לישראל לאהבתי לאמנות הייתה טובה מכדי שאוכל לוותר עליה”, אמר וורת’. הוא רואה את הפסטיבל כהזדמנות לשנות את הנרטיב השולט בדיווחי התקשורת בנוגע לישראל. “אנשים חושבים שאם הם נוסעים לישראל, הם נכנסים לשטח אש”, הוא אומר, “אבל הם לא באמת מבינים מה קורה שם”.
“אנחנו רוצים להרחיב את האופקים שלהם ולהראות כמה שיותר נקודות מבט”, אמר איאן בוטריל, מורה בבית הספר הקהילתי “ליסטה” במזרח לונדון, ש־40 מתלמידיו הגיעו לפסטיבל. “אני חושב שחשוב במיוחד לחשוף את התלמידים
לדעות שונות, ותמיד ישנם כאלו שמנסים להקצין את הדיון. אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו ירכשו מספיק ידע כדי שיוכלו לקבל החלטות בעצמם”. "כמעט הגיע ראש השנה”, אמרה אמלי בת ה־6 מבית הספר עקיבא, כאשר נשאלה מדוע בחרו הוריה ומוריה לשלוח אותה לאחת הסדנאות. “אם אני לא אדע איך להכין את עוגות הדבש האלה, איך הילדים שלי ידעו להכין אותן ביום מן הימים?”
קבוצת מפגיני BDS שהפגינה מול אחד האירועים העיבה מעט על האווירה. לאחר כמה רגעים של עימות מול פעילים פרו־ישראלים, הגיע בן אדרת עם מוס שוקולד בידו כמתנת פיוס. חלק מהמפגינים טעם מהשוקולד בשמחה, ואילו אחרים סירבו בטענה ש”זה בטח מורעל”. אקורד צורם נרשם גם בהרצאתה של מירה עווד, כשאחת הנוכחות מלמלה כי “זה לא בסדר” כשזו סיפרה על זהותה כישראלית וכפלסטינית, ובהמשך התרעמה וצעקה: “את לא יכולה להיות גם וגם!”
אלא שהמארגנים אינם נותנים לתקריות הקטנות הללו להוציא להם את הרוח מהמפרשים, וכבר מהרהרים באפשרות לקיים בעתיד אירועים דומים ברחבי אירופה. “זה תהליך שכולל השקעה ומאמץ לטווח ארוך”, אמר ארדן. “ביקשתי מאנשי המשרד שלי לתעדף היכן המקומות הדחופים ביותר. באירופה המצב דחוף. למה? ראשית, כי באירופה יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה שפועלת נגד ישראל. שנית, אין לנו קהילה יהודית גדולה כמו באמריקה, אז אנחנו צריכים להעניק תגבור”.
“רצינו להפיל את המחסומים ושאנשים ילמדו להכיר אחד את השני”, סיכם מארק רגב, שגריר ישראל בבריטניה. “יש לנו שפות שונות, אבל בסופו של דבר כולנו בני אדם, ואנחנו צריכים להכיר אחד את השני”.
התרעות פיקוד העורף