בזכותו (וגם בזכות ההרכב), הפכו ההשפעות של האלבום הזה לשלם שגדול מסך חלקיו. הצליל שלו נותר ייחודי: הגיטרות הנהדרות של יוסי אלפנט, כלי ההקשה שנמצאים שם ברקע ונדמה שהם היו שם מההתחלה, השירה והליווי הנהדר באקוסטית של בנאי. אבל מה שהופך את התערובת לדבק חזק שאנחנו לא יכולים ולא רוצים שיעזוב אותנו, הוא הקלות והטבעיות של בנאי. הכול קורה בלי אילוץ, בלי מאמץ. או כך זה לפחות נשמע. אצל בנאי לא עובדים בחיבורים מלאכותיים. המוסיקה גדולה, והאלבום מתנגן ומשאיר אותך עם צמא לעוד מהדבר הזה.
אבל הדרך אל האלבום הגדול הזה ארכה זמן רב. לבנאי כנראה לא היה ממש קל להגיע אל הרגע הזה של יצירת האלבום הראשון פורץ הדרך שלו, שקרה כשהוא בן 34. הרבה שנים הוא היה עסוק בחיפוש עצמי או מוסיקלי, שתועד בסרט התיעודי ''חייב לזוז'' של אבידע ליבני מ-2008. שום דבר כנראה לא בא לו בקלות. למרות השם המחייב של משפחת ''בנאי'', הוא עבר מסלול ארוך של חיפוש ומאמץ, שנשמע כאילו הכול היה מכוון לרגעי הזיכוך למען האלבום הזה.
אם נסתכל על המילים הראשונות של ''עיר מקלט'', ונרשה לעצמנו להוציא אותן מהקשר השיר הספציפי, נוכל אולי לקבל מושג על המאבק של בנאי בשנים הראשונות האלו למציאת הדרך שלו קדימה
עיר מקלט
מילים ולחן: אהוד בנאי
לפני שהטפטוף יהפך למבול
אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז
חייב לצאת, חייב לזוז
איזה מזל שהחיפושים שלו לא נעצרו, איזה מזל שבנאי המשיך לזוז כל הזמן. כי בסוף השער נפתח, הבלוז האישי נתן גם את ''ממשיך לנסוע'', ''מלנכולי'' וכל שאר שירי האלבום הנפלא הזה.
התרעות פיקוד העורף