שנת תשע"ז הייתה שנה טעונה ופורייה מוסיקלית: אז לצד הרגאטון, הסלסולים וההיפ הופ ששטפו את מאזיני ישראל, מי הם זמר השנה? זמרת השנה? הרכב השנה? פריצת השנה? תגלית השנה? וכמובן שיר השנה?
השנה האחרונה במוסיקה הישראלית הייתה שנה מלאת תהפוכות, לטובה ולרעה: זו הייתה שנה שבה הפופ הישראלי ניצח חד משמעית כל ז'אנר אפשרי: אם בשנה שעברה ידו של ההיפ הופ הייתה על העליונה (וגם בשנה זו הייתה לו ייצוגיות נרחבת ומצוינת בפי אמנים כמו טונה, נצ'י נצ', פלד וטליסמאן), הרי שהשנה הז'אנר הבולט שפרץ באופן כמעט טוטאלי זה הפופ.
נוסף לזאת, חלק מאמני ההיפ הופ, שזוהו עם ראפ קשוח ונועז, נכנעו אף הם לביטים וניסו מזלם בפופ: קפה שחור חזק, סאבלימינל, האולטראס ואפילו הדג נחש הצליחו לייצר להיטי פופ שחלקם רחוקים מלהיות ראפ מסורתי שאפיין חלקם בראשית דרכם. כמו כן, שמות כמו נגה ארז, "לולה מארש", אסתר רדא," Bemet" ועדי אולמנסקי הוסיפו לזכות להצלחה, השנה אף יותר מבעבר, נרחבת בחו"ל וייצגו בגאון את הפופ הישראלי המקורי, זאת לצד הרכבים כמו A-WA שגרמו לפולקלור הישראלי-יהודי להישמע ולהיראות בשיא הודו ותפארתו.
לצד פריחתו של הפופ וגבירתו אף על הרגאטון ששבה את מצעדי הפזמונים אשתקד, נוצרה פריחה במגזר ה"ארצישראלי": עידן עמדי, נתן גושן, אתניקס, הג'ירפות, מירי מסיקה, חנן בן ארי, דיקלה ומוקי שהוציאו לא רק שירים ואלבומים מעולים, אלא החזירו פייט לנוהרים אחר הפופ הממוסחר והוכיחו שאפשר גם אחרת.
אפשר לסכם, איפוא, את מרביתה של השנה המוסיקלית העברית הנוכחית כשנה של יבול מוסיקלי מצוין ומסקרן מחד גיסא, ומאידך גיסא, כשנה של אובדן כיוון, בלבול והתמסחרות משוועת שגרמה לדעיכת המוסיקה הים תיכונית ולחיפוש אחר סאונד חדש ומעניין להתחקות אחריו, סאונד שעדיין בגדר "נוגע לא נוגע" במרבית המקרים (למעט יוצאי דופן).
בבחירת אנשי השנה במוסיקה הישראלית הלכתי על כמה וכמה פרמטרים ושיקולים: איכות אלבומו המוסיקלי של האמן או שיריו, דירוגו במצעדי הפזמונים לאורך השנה, הצלחת שיריו ביוטיוב וברשתות החברתיות, עמידתו על הבמה בהופעותיו החיות, ההד שנוצר סביבו ומקוריותו וחדשנותו תוך התאמה למפה המוסיקלית העכשווית ביותר (חשוב לציין כי פסקה זו נכתבה בלשון זכר אך מתכוונת לשני המינים).
אז אחרי פרולוג ארוך ומייגע, הגיע הזמן להציג את תוצאות אנשי השנה במוסיקה לשנת 2017 :
השנה הייתה אחת השנים הטובות של עומר אדם מבחינה מוסיקלית: אלבומו המצליח "אחרי כל השנים" הוא אחד האלבומים הטובים והבוגרים של אדם בשבע שנות פעילותו ומלבד להיטי ענק כשיר הנושא, "מביט מהצד", "שדות של תירוצים", "סיפור ישן" (עם לירן דנינו), "בסוף הכל חולף" ו"פוליטיקה וסקס", האלבום מציג את רבגוניותו המוסיקלית של אדם ושליטתו הווקאלית הרמה והאבסולוטית.
שנה עמוסה וגדושה באירועים וחוויות עברה על עדן בן זקן, שזכתה בתואר זמרת השנה גם אשתקד: היא כבשה את קיסריה בסערה ובהצלחה, חרכה את פלייליסט גלגל"צ עם שירי אלבומה השני המעולה והמוצלח והוציאה סינגלים מוצלחים גם מאלבומה השלישי (למעט "כולם באילת", שהציג אותה באור די רדוד).
למרות זאת, עדיין, הדרך שעברה בן זקן מאז שנה שעברה, בליטתה בסצינת המוסיקה והבידור המקומיים, סיפור אירוסיה המתוקשרים לשוקי ביטון, השיפור שחל בהופעותיה הפומביות על הבמה (עקבתי אחרי הופעותיה היטב בשנתיים האחרונות) והקהל הנרחב שמצביע לה ברגליים ובלב מעניקים לה פה אחד ובצדק את תואר זמרת השנה.
סטטיק (לירז רוסו), בן אל תבורי וג'ורדי (ירדן פלג) הגדירו גם השנה מחדש את הפופ הישראלי בשירי קאלט שונים מהנורמה, בלתי צפויים וחדשניים שחרכו את הרדיו והיוטיוב הישראלי ואף זכו להצלחה רבה בחו"ל ובעיקר בברזיל עם "טודו בום". תוסיפו לכך את היותם שופטים צבעוניים ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", הגדרתם כאייקוני אופנה וזכייתם בפרס אקו"ם וקיבלתם, שוב, חד משמעית את הרכב השנה.
הבחירה בין "טודו בום" חובק העולם שעד היום מתנגן ללא הרף לבין "זהב" הייתה קשה מנשוא, אולם ההצלחה של זהב גברה בסופו של דבר על כל ההתלבטויות: לא אשכח את השבת החורפית שנשלח אליי הקליפ של "זהב", יום לפני עלייתו לאוויר בכדי להכין עליו אייטם תקשורתי: כחובב שנות ה-60, התאהבתי בשיר מהאזנה ראשונה: הן מבחינת ההפקה המוסיקלית המבריקה של ג'ורדי שלקח את השפעות התקופה ויצר תעתיק כמעט מדויק לביטים ההם, שהתכתב היטב בתמהיל הטקסט המודרני והביצוע השובב של השניים.
על אף שהשיר כבש אותי כליל בטרם צאתו, ועל אף שאימצתי אותו כפייבוריט שלי, התקשיתי באותו הרגע להאמין ששיר א-לה גריז טרבולטי יתפוס את אוזני הנוער (המהווה את מרבית קהלם של סטטיק ובן אל), אולם שמחתי כל כך להיווכח שטעיתי ו"זהב" שבר כל שיא אפשרי ואומץ בחום רב על ידי הקהל.
על אף שהוא פעיל בתעשיית המוסיקה כבר 14 שנה והספיק להוציא חמישה אלבומים מעולים, נדמה כי השנה הנוכחית הייתה שנת פריצתו המשמעותית של נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) אל לב המיינסטרים הישראלי ובעיקר ביסוס מעמדו כאחד הראפרים הבולטים, הכשרוניים ופורצי הדרך בשנים האחרונות.
כמו כן, עיסוקו בנושאים מלנכוליים, קשים וכנים שרקמו שירים מהמקום הנמוך ביותר בחייו של פלוטניק הפכו אותו לראפר האמיץ ביותר בשנה האחרונה.
אלבומו האחרון שיצא השנה ("שפל וגאות") כלל להיטי ענק כ"כל הזמן הזה" ו"כפרה שלי" שהציגו לראווה את הראפר הישראלי החדש. כברת הדרך הארוכה של נצ'י נצ' וההליכה בדרכו שלו – השתלמו לבסוף ואין ראוי ממנו לזכות בתואר "פריצת השנה".
אמנם עמרם פעיל לא מעט שנים בתעשיית המוסיקה ונושא בגאווה את תואר "הבן של אהרן עמרם" (אביר השירה התימנית), אך השנה הנוכחית הייתה שנה בה גם המיינסטרים "גילה" אותו כששני שיריו: "תמיד אותו סיפור" ו"חלום ישן" זכו להצלחה מטאורית וחשפו זרם חדש במוסיקה הישראלית המגשר בין נוסטלגיה מתוקה לסאונדים עכשווים עם המון נשמה ורגש.
התרעות פיקוד העורף