"הזמרים המזרחים נפלו למלכודת והפכו לבובות שמרצות את גלגלצ"

בימים אלה מציינת המוסיקה המזרחית 85 שנה. 85 שנה מאז ברכה צפירה, מכוכבות שנות ה-30, ביצעה את "שיר העבודה והמלאכה" של חיים נחמן ביאליק ונחום נרדי והקליטה את מה שנחשב בעיני רבים כ"שיר הראשון בסגנון עדות המזרח". ב-85 השנים הללו המוסיקה המזרחית, או כפי שהגדרתה היבשה אומרת: "צלילים מסורתיים ספרדיים המושפעים ממוסיקה יוונית, תורכית, תימנית, מרוקאית ומשאר תפוצות המזרח ומצלילים ארץ ישראליים הגמוניים שפעלו בארץ בין שנות ה-30 לשנות ה-50", ידעה לא מעט תהפוכות.

היא החלה כמוסיקת תיאטרון ("הקומקום", "המטאטא") בשנות ה-30 וה-40, שינתה פניה למוסיקת מחתרת ב"גטו סטריאוטיפי" בממסד הציוני בשנות ה-40 וה-50 והחלה לפרוץ חומות הקונצנזוס בשנות ה-70 וה-80 שהפכו אותה לזרם מוסיקלי מוביל בארץ (ולא רק בתקופת "הקסטות" של התחנה המרכזית הישנה).

בשנות ה-90, המוסיקה המזרחית הייתה בשיא תפארתה: לצד צלילים טורקיים שנושאי דגלם היו בין השאר עופר לוי, אבי ביטר, זהבה בן ותמיר גל, המוסיקה הפכה לקונצנזוס הישראלי החדש במה שכונה "המהפכה המזרחית השנייה": אייל גולן ואתניקס ולסירוגין שרית חדד וטיפקס, יצרו את הסאונד המזרחי החדש, המושפע מאותה מוסיקה אותנטית שורשית עם טוויסט ארצישראלי איכותי ומסולסל, שגם עם טקסטים פשוטים (לאותה תקופה, כמובן) נשמע כדבר הכי מעניין שהיה.

שנות ה-2000 היו שנים בהן הפופ הים תיכוני הפך לטרנד וזמרים כמו מושיק עפיה, ליאור נרקיס וקובי פרץ (שהחלו עם מוסיקת הדכאון הטורקית בניינטיז) הפכו לפורצי דרכו של הפופ הזה לצד שמות חדשים שגדלו על ברכי המוסיקה המזרחית ה"אמיתית": דודו אהרון, משה פרץ ואפילו הצעיר בחבורה – עומר אדם.

בשנים האחרונות, עם התפתחות הפופ הבינלאומי ופריצתו בסערה למוסיקה הלוקאלית, נוצר טשטוש מסוים בין מוסיקה מזרחית לבין זמרים מעדות המזרח ששרים מוסיקת פופ טהורה המושפעת מחו"ל.

כיום ברדיו קשה למצוא שיר מזרחי אמיתי, השירים שמכונים "ים תיכוניים" הם למעשה הכל מלבד ביטים ומקצבים ים תיכוניים, כשסימן ההיכר של שיר בכדי לקטלגו כיום כ"מזרחי" הוא טקסט רדוד ואיזה "מוואל" קצר שזמר או זמרת "מרביצים" ותו לא.

אסי לביא (או בשם הבמה שלו – "אסי הג'וקר") החל דרכו הרדיופונית בגיל 18 כמרבית מובילי דעת הקהל על המוסיקה המזרחית: ברדיו הפיראטי. "שידרתי בהתחלה בתחנות פיראטיות כמו 'בריזה' ו'קול המזרח'", מספר, "בשנת 2012 הגשמתי חלום כשהתקבלתי בפעם הראשונה לרדיו איזורי".

במשך 5 שנים שידר לביא תכנית יומית ברדיו "חם אש" מבית רדיו חיפה למשך 5 שנים וכיום משדר, כאמור, תכנית יומית בשם 'בריזה' עם אג'נדה אחת מוגדרת: "להשיב את המוסיקה המזרחית האמיתית לרדיו!".

"מצחיק אותי שיש עורכים ברדיו שנותנים לזה לגיטימציה מתוך חוסר הבנה ואי היכרות עם העבר של המוזיקה המזרחית", מוסיף לביא, "היום השדרנים, העורכים והכתבים בעצמם חלק מהזרם. אני לא!"

"אין היום זמרים שמוותרים על סימפולי המחשב והסאונדים החדשניים לטובת עיבודים אוריינטלים, הגיטרה המזרחית של אריס סאן, יהודה קיסר ובן מוש נעלמה כמעט לחלוטין, אין היום סלסולים או מאוולים כמו של זהר ארגוב, ג'ו עמר, אביהו מדינה, אלי לוזון, חיים משה", מוסף לביא, "שלא נדבר על הנשמה שכבר אין בשירה, בטקסטים ובלחנים. בין הבודדים שעדיין עושים מזרחית אפשר למצוא את מאור אדרי, חיים איפרגן, חיים דדון, נסרין, נטלי פרץ והיה את אילן נורי שעשה מוזיקה ים תיכונית אסלית ונעלם כי כנראה העדיף לא להתמסחר".

הזמר מושיק עפיה הגיב גם כן לנושא ואמר: "המוזיקה קצת איבדה שליטה, נהיה יותר מדי פופ, המוזיקה נשמעת כמו דיג'יי, נעלמו הכל נגינה הכל נהיה מחשב וזה פחות מדבר אליי". קובי פרץ התבטא על הנושא בעבר והוסיף: " יש שירים במוזיקה המזרחית שהפכו לנכס צאן ברזל, השירים העכשוויים הם להיטי רגע".