הצמד גיא ויהל (גיא מנטש ויהל דורון), בני 32, זכה לחשיפה משמעותית בעקבות ההשתתפות בעונה הראשונה של תכנית הריאליטי של "רשת" "The Voice" בשנת 2012, אך הקריירה המוזיקלית שלהם החלה עוד הרבה לפני שהופיעו בטלוויזיה, כשהוציאו אלבום ראשון באנגלית בשם "RevelDay", אותו כתבו והפיקו בעצמם.
מה אתם חושבים על תרבות הריאליטי?
"בהתחלה פחות התחבר לנו להגיע לתכנית שהופכת מוזיקה לתחרות. מה גם שהאלבום הראשון שיצרנו היה באנגלית, והרגיש לנו פחות זורם לחזור לשיר בעברית. אבל היה לנו חלום שהתעורר כשנסענו לראשונה להופעה של 'קולד פליי' בחו"ל. הקהל העצום עורר בנו אדרנלין ליצור מוזיקה והופעות דומות. חזרנו לארץ והוצאנו אלבום ראשון באנגלית, התחלנו להופיע, אך מעבר ל-30-40 איש, לא הצלחנו למלא אולמות. כשרשמו אותנו לתכנית, הבנו שזו ההזדמנות לפרוץ, להיחשף לקהל הרחב ולהגשים חלום ילדות. מאז, שכחו איך פרצנו וזוכרים בעיקר את המוזיקה שאנו עושים".
איך הכרתם?
יהל: "אחי יהונתן הגיע להופעה של אביב גפן בפסטיבל ערד. באותה הופעה אביב קרא מעל הבמה: 'אם לא טוב לכם בבית תלכו לפנימייה'. אחי התייחס ברצינות לדבריו, עזב את הבית ועבר לפנימיית 'הדסים' באזור השרון. כאחיו הצעיר, ראיתי שהוא מתפתח בתחום המוזיקה וכייף לו. אני לעומתו, חייתי עדיין בערד, ניגנתי בגיטרה והרגשתי שאין למקום מה להעניק לי".
כעבור שנה הלך יהל בעקבות אחיו, הגיע ל"הדסים" ופגש את גיא, שניגן בתופים. "המוזיקה היוותה נקודת חיבור חזקה לחברות בינינו", מדגיש גיא. "התחלנו לנגן יחד מאז גיל 12, אנו לא חברים, אנחנו משפחה".
אלו ילדים מגיעים לפנימיות?
"היו סביבנו הכל מהכל. רוב הילדים מגיעים מרקע של מצוקה בבית, חלק דרך לשכות הרווחה, חלק מבחירה, להיות רחוקים מהקשיים".
כמה המוזיקה הייתה תרפיה לקשיי הילדות?
"המוזיקה משחררת לא פחות מטיפול פסיכולוגי, במיוחד שמשלבים בה לחן שמגיע עמוק מבפנים. כשאנו עובדים על יצירה, אף פעם אנחנו לא יודעים איך זה ייגע בקהל, אנו יודעים איך זה נוגע בנו. כנראה שזה אכן מצליח לעבור הלאה".
מה קורה כשאתם רבים, או מתווכחים?
"אנחנו מסתדרים מצוין, כמעט ללא מריבות. אם קורה שיש הצפה רגשית, אנו פורקים אותה בנגינה רוקיסטית משחררת. אמרנו כבר שמוזיקה היא תרפיה".
איך אתם עובדים על יצירה חדשה?
גיא: "לפעמים אני מתחיל עם המילים ויהל זורם עם הלחן. לפעמים גם ההיפך".
יהל: "לרוב גיא כותב בית ראשון ואני ממשיך. יש לפעמים חילוקי דעות, אך בסופו של דבר יש סנכרון בינינו, לא רק בקולות, אלא גם בשלבי היצירה".
מה הרגשת לאחר שיהל התחתן?
גיא: "בדיוק הכרתי את מרינה. היה לי חיבור מיידי אליה. כשראיתי שהוא לא 'מתפרק' בנישואין ונשאר אותו הדבר, יכולתי להתפנות בנחת לבסס את הקשר איתה".
יהל: "וכיום, שנינו הורים. לי יש בן, לגיא יש בת. הנשים חברות טובות, אנו הרבה יותר ממשפחה".
מביאים את המוזיקה הביתה
הנשים שלהן מוזיקליות ויוצאות "כוכב נולד" - מה שגורם לכך שאם ירצו או לא, הם מביאים את העבודה הביתה. הם משמיעים בבית את היצירות שלהם, מתייעצים, ולהיפך.
יהל: "נעמה מופיעה באנגלית".
גיא: "מארינה (מקסימילאין) ממציאה את עצמה כל פעם מחדש. בטוח שבקרוב היא תעשה באזז".
הוצאתם לאחרונה שני שירים מצליחים מאלבום שייצא בקרוב. אתם מרגישים שההצלחה העכשווית מימשה את חלום הילדות?
יהל: "השאלה מהי הצלחה. כל אחד מגדיר אותה אחרת. הגשמנו חלום, יש לנו אולפן מדהים, הוצאנו שירים שמצליחים להישמע ברדיו ולסחוף קהל להופעות. אבל, כל הזמן אנו מאתגרים את עצמנו בחלומות נוספים. החלום הבא להפיק אלבום נוסף באנגלית ולצאת איתו מגבולות המדינה להופעות בחו"ל".
אפרופו הופעות, עולות מחשבות כמה קהל יגיע?
"ממש. גם אם מכרנו את כל הכרטיסים, רגע לפני העלייה לבמה נרגיש חרדה 'כמה קהל הגיע'. פעם שלמה ארצי התראיין ושיתף בפחד הזה. כיום אנו מבינים על מה הוא דיבר. זהו פחד מקדם, שכנראה נוכח בכל נפש של אמן".
אם לא מוזיקה, מה הייתם עושים?
גיא: "רק מוזיקה. לפני המון שנים קיבלנו החלטה להגשים חלום – ליצור מוזיקה. אם לא לעצמנו, לאחרים. כבר היום כתבנו ושימשנו מפיקים מוזיקליים לזמרים רבים כמו: לירן דנינו, הראל סקעת, מירי מסיקה, רוני דלומי, עילי בוטנר וילדי החוץ ואחרים. בנוסף, כתבנו והפקנו קטעים רבים לפרסומות ולסדרות טלוויזיה: שיר הפרסומת של בר רפאלי - nder the water, פרסומת למפעל הפיס, ל-Renuar, ועוד".
ומעבר למוזיקה, מה התחביבים שלם?
גיא: "אני בעניין של אקסטרים. לאחרונה גיליתי בראשון לציון מקום שנקר FLYBOX , מנהרת רוח שמגיעה לגובה 5.5 מטר, ואפשר לעוף בה במהירות מרבית של 270 קמ"ש. מסוגל להיות שם בלי הפסקה".
ואתה יהל, מצטרף אליו?
"אני האדם האחרון שמתחבר לאקסטרים".
מה אפשר לאחל לכם?
"להמשיך לחלום, ליצור, להביא שירים למקומות ראשונים במצעדים ולהביא קהל להופעות".
גיא ויהל יופיעו ב-20/10 ב-זאפה תל אביב