הבנתי שיש הרבה על מה לכעוס ויש הרבה מה להגיד
התחנה המרכזית
האירועים שעיצבו את חיי
דנה ברגר (47), זמרת יוצרת
כשהייתי צעירה, היה לי חשוב להיות קולית
"לא ברור מאין צץ המשבר, אבל אני מחליפה את כל חבריי, את כל הרושם הטוב שעשיתי על ההורים, עוזבת את הצופים, עוזבת את הפסנתר, עוזבת את בית הספר הישן, מתחילה ללמוד גיטרה ולכתוב שירים. התחלתי להסתובב עם נערים מגודלי שיער בירושלים, הפסקתי לשמוע אוליביה ניוטון ג’ון ונחתתי על בוב דילן, לד זפלין, פינק פלויד. הבנתי שיש הרבה על מה לכעוס ויש הרבה מה להגיד, ושעדיף שאני אכתוב שירים ואכעס על העולם”.
"בחור בשם דני רכט, אושיה מאוד בכירה במוזיקה, במקרה שמע אותנו וסידר לנו שם הופעה. זה קרה בשנת 1986. אנחנו מגיעים בהתרגשות עצומה. אני זוכרת שלבשתי כפפות ארוכות עם שמלת קטיפה שחורה, ובקהל היו המון אנשים חשובים מתעשיית המוזיקה: דן תורן, חמי רודנר, מיקי שביב וערן צור, שזוכרים לי עד היום את ההופעה הזו. למעשה, בזכותה הזמינו אותי כשלוש שנים מאוחר יותר להיות הזמרת של 'בלאגן'”.
התרעות פיקוד העורף