שנים האחרונות, הקהל הישראלי גילה קרבה חדשה לעממיות ולקיבוץ הגלויות של שנות ה־50, כשמיטב האמנים הפופולריים החליטו לצאת למסע בעקבות שורשיהם המשפחתיים ולרקום מוזיקה נפלאה, המזכירה צלילים רחוקים ולא ממש מוכרים לקונצנזוס הישראלי. נדמה כי בשנה האחרונה תופעת החזרה לשורשים תפסה תאוצה: לירז צ'רכי חזרה אל שורשיה הפרסיים, אתי אנקרי אל שורשיה התוניסאיים ואפילו מירי מסיקה עשתה סיבוב על שורשיה המרוקאיים.
מכל הפרויקטים הללו, אני מוכרח להודות שאחד מהם - שנעימת הנושא מתוכו עלתה לאחרונה לאוויר וקרוי "שאלאחו" של המוזיקאי והגיטריסט ארז נץ - נגע ללבי במיוחד.
בהאזנה ראשונה ל"שאלאחו" (ריקוד חתונה גרוזינית) חזרתי אל זיכרונות ילדותי המוקדמת ואל סבי, שהיה נגן טאר (כלי נגינה פרסי), ולעת זקנה ניגן את הנעימה המוכרת מאד לעדות קווקז, גרוזיה וארמניה. זו נעימה שעליה יצא לי לדבר בעבר עם נץ, בפגישתנו הראשונה בשיחה על אותם צלילים ארמניים נושנים שנץ סיפר, בזמנו, כי חזונו היה להפוך אותם לפרויקט, שלשמחתי קרם עור וגידים והתממש לכדי מוזיקה נפלאה.
התרעות פיקוד העורף