בפתח דבריו, ציין אדם כי "ברגיל שלי אני חי חיים שקטים כמעט מבודדים (כשזה לא קשור למקצוע), ופתאום עם המון אנשים סביבי ואין לאן לברוח, קונסוליום הרופאים, החלפת המשמרות, האחיות, הסאונדים, החולה שמתחלף ומשתעל במיטה לידי, אנשים באים והולכים, ומציצים עליך ושואלים ושואלים ושואלים, כמה רעש מייצרים החיים כאן ואני לא רגיל, לא ישן, לא יודע עוד כמה זמן, לא יודע איך מחלימים, לא יודע כלום, ממתין".