טנגו, שבה היו שותפים שביב והמתופף ז'אן פול זימבריס, פעלה בשנים 1982–1987. במשך חמש שנים היא הוציאה שני אלבומים: "הסדר קבוע" (1984) ו"אמונה שלמה" (1986), שניפקו להיטי ענק כ"עיניים ירוקות", "ריקוד לאור ירח", "או שאתה שר" ו"שפוי מלחמה". אלו הפכו את הלהקה לסנסציה בטווח הקצר ולבעלת השפעה מוזיקלית בטווח הארוך.
"אני חושב ש–30 שנה זה הכוח, כי השירים, ואני אומר זאת כעובדה יבשה ובצניעות, עדיין נשמעים לי כביום היוולדם. אני לא בטוח ש–30 שנה אחרי יש סיבה נכונה לעשות משהו כזה שוב, כי זה קרה בזמן הנכון ובמקום הנכון", מסביר שביב את השפעתם של השירים. "המוזיקה הייתה רלוונטית בעיקר בזמן שבו היא נוצרה. זה מה שהפך אותה לקונצנזוס".
הפגישה של השניים הייתה מקרית. בסוף שנות ה–70 שביב היה בסיסט עסוק שעלה לארץ בשנית מקנדה וניגן עם מיטב האומנים דאז כאריק איינשטיין, שם טוב לוי ויהודית רביץ. באותו זמן זימבריס, יליד תוניסיה שעלה ארצה בסוף שנות ה–60, חזר לישראל לאחר שהות בגרמניה והחל לנגן בהפקות מקומיות.
"אני זוכר את הפעם הראשונה שבה פגשתי את ז'אן פול כאילו זה היה אתמול", משחזר שביב. "זה היה ב'בודגטרון', חדרון ליד לונדון מיניסטור בתל אביב שבו עשו מיטב הנגנים ג'אם סשנים של ג'ז ופיוז'ן רוק. אני ניגנתי שם עם פטר ורטהיימר, אלונה טוראל, חיים קריו ומאיר ישראל.
"יום אחד מאיר ישראל לא יכול היה להגיע, אז ז'אן פול החליף אותו. היה לי ברור מן ההתחלה שאני רוצה לשתף איתו פעולה ולשמור לו אמונים. זו הייתה התאהבות מהקשב הראשון. הייתי מוקסם לחלוטין מהנגינה האבסולוטית שלו. לא רציתי לנגן עם אף אחד אחר, וזה סיבך אותי, לימים, עם מתופפים אחרים".
שיתוף הפעולה המקצועי הראשון של השניים הגיע באלבומה של שרי "פסיעה אחת קדימה" (1980), והוא פתח שובל של עבודה משותפת. "ב־1981–1989 ניגנו עם כל האומנים האפשריים ומהר מאוד נעשינו יחידת קצב נחשקת ופופולרית", הוא אומר. "ניגנו במאות תקליטים שעד היום מושמעים ברדיו. עבדנו ב'בית מלאכה' שנקרא אולפן הקלטות. היינו נפגשים מבוקר עד לילה כל יום".
התרעות פיקוד העורף