כעת, בגיל 68, החרגול של פעם, שהייתה לזמרת מהשורה הראשונה ושיחקה במרוצת השנים בסדרות טלוויזיה, בסרטי קולנוע ובמחזות זמר, משחקת לראשונה בקריירה הענפה שלה בתיאטרון. היא מגלמת את סבתא חנה בהצגת "אהבה וכאב", שכתב וביים גדי צדקה ב"התיאטרון העברי" שבניהולו, על פי ספרה של צרויה שלו.
לדבריה, כשפנה אליה צדקה בהצעה לשחק בהצגה, נפלה בנקל ברשתו. "גדי, גבר–גבר יפה תואר כזה, הרשים אותי ותפסתי איתו ראש טוב", מספרת אלוני. "נעניתי לו למרות שאני משחקת רק בתפקיד המשנה של אם הגיבורה ולא בתפקיד הראשי.
"בהמשך התברר לי שאחי המנוח, מאיר, שיחק בשנותיו האחרונות בתיאטרון הזה. לדברי פנינה ברט, אשתו של גדי והמנהלת האמנותית של 'התיאטרון העברי', בהופעה שלי אצלם יש סגירת מעגל. לאחר שאחי שיחק שם את אביה בהצגת 'קערת העץ' וכעת, בהצגה הנוכחית, אני משחקת את אמה".
אלוני כאלוני מוסיפה עקיצה קטנה: "אם לשחק, מצא חן בעיני לעשות את זה בתיאטרון קטן ואינטימי, שאין בו דיסטנס בין המנהלים, השחקנים ופועלי הבמה. כולם בו כמו משפחה. הבימה והקאמרי ממש לא משכו אותי. תיאטרון הבימה נראה לי תמיד כמו איזה קבר מפואר, וחשבתי שהשחקנים בו הם כעין פקידי תיאטרון עם שגרה של הצגות וחזרות תוך כדי מלחמות על תפקידים. זה ממש לא נראה לי".
"סבתא חנה, אלמנה שבעלה נפל באחת המלחמות, היא דמות ישראלית שורשית", מספרת אלוני. "כאשה סנילית בגיל מתקדם, זיכרונות העבר מתבלבלים לה. למרות שבחיים זה משהו די טרגי, בהצגה זה יוצא קומי. עיצבתי את הדמות שלה על פי סבתא שלי, אסתר קוזלובסקי, ממשפחת 'השומר', אחות מוסמכת ואשה פעלתנית שבערוב ימיה הפכה לסנילית. לאחר ששנים הייתי מאוד קרובה אליה, יום אחד כשהגעתי אליה היא שאלה אותי, 'מי את?'. באותו רגע חטפתי 'שוק'".
"באחרונה השתלבתי בפרויקט מבורך בהנהגת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שבו אמנים ותיקים מופיעים בפני אזרחים ותיקים", מספרת אלוני. "זה חשוב במציאות בארץ כשלנו, שבה מקדשים את הנעורים ויש אמנים במצוקה, שהמדינה לא יודעת להעניק להם את היחס ההולם. לשמחתי, אני לא בין אלה שנמצאים במצוקה".
אומני הוא בעלה השני של אלוני, לאחר השחקן נחום שליט. הם יחד מאז סוף 82'. "זכיתי בגבר–חלומות, גברי כזה עם מלא תלתלים, גבוה וחזק", היא מתרפקת. "הוא הזכיר את בן דודה של אמא שלי, יפתח זייד, בנו של השומר אלכסנדר זייד, שלמד משחק באוניברסיטת ניו יורק ושיחק בסרטים".
המפגש ביניהם, שני אנשים עם עוצמות, היה מפגש של טיטנים. לדבריה הוא היה בלימודיו בארה"ב בהיותה כאן בשיא הקריירה: "'תשכחי מזה שאסחוב לך את הגיטרה', הוא אמר לי כשנפגשנו. אבל אחרי שהוא ראה אותי בהופעה ב'קרוון', הוא תיקן את עצמו ואמר, 'מצאת לך סוחב גיטרה חדש'. מאותו רגע הוא התלבש על הקריירה שלי והפיק לי את התקליט 'טיפה אהבה' ובו 'על דעת המקום', מאת עמנואל צבר ויאיר רוזנבלום, משירי הזיכרון המרגשים ביותר. שמוליק גם הפיק לי את 'כמו אמונה', השיר שאיתו כמעט זכיתי בקדם אירוויזיון של 86' והפיק וביים את תוכנית היחיד 'נשים על פי ברכט'".
זמן קצר לאחר הראיון חשה אלוני להעביר הבהרה: "מה שאמרתי על שמוליק היה בהומור, כמובן. וברצינות: אני שומרת עליו באהבה ובנאמנות. ויש על מה לשמור. ב–20 השנים האחרונות עברתי איתו ניתוח לב פתוח, ניתוח בטן שהסתבך, ניתוחים בשתי העיניים ובאחרונה החליפו לו מסתם בלב. בקיצור, לא חסר. ואני, עם ההומור שלי, אומרת שיש לו פיליפינית מפולניה".
בסתיו ציינה 50 שנות קריירה, מאז שהתגייסה ללהקת הנח"ל. זאת הזדמנות לעבור ביעף על תחנות בדרכה מילדותה בבית בודד על גבעה בגבעתיים. אביה, יוסף, נגר במקצועו, עלה מפולין בשנות ה–30. מצד אמה, הדסה, שהייתה אחות במחלקה הפסיכיאטרית בכלא מעשיהו, היא מתייחסת למשפחת "השומר".
לדבריה, היא גדלה על מוזיקה. אביה ניגן במספר כלים ו"היה לנו הפטפון היחיד בסביבה, עם תקליטי בקליט נשברים בשלל שפות וסגנונות". "בין השאר שמענו לא מעט חזנות", מעידה אלוני. "כשיאיר רוזנבלום, המנהל המוזיקלי שלנו בלהקת הנח"ל, הביא ללהקה את העיבוד שלו ל'הבן יקיר לי אפרים' של החזן מלבסקי, הוא היה מופתע מכך שאני, בת למשפחה חילונית, הכרתי את הקטע".
אלוני מספרת שהייתה "פריקית" של להקת הנח"ל. "לא חלמתי שבבוא היום אהיה בלהקה הזאת. למרות שאני זמרת מבטן ומלידה, יכול להיות שבנסיבות אחרות לא הייתי מגיעה אליה ואף אחד לא היה יודע עלי היום", היא משערת. "בלהקה, ששולה חן הייתה הכוכבת שלה, במשך שנתיים כמעט לא פציתי את הפה חוץ משתי שורות סולו בשיר 'קרנבל בנח"ל', ולא קיטרתי".
כאן חושפת אלוני סקופון נוסף: "כשאפרים שמיר הגיע לבחינות ללהקה, לא שמו עליו. העולה החדש ששר בפולנית לא נראה אטרקטיבי במיוחד. המזל שלו שכוותיקה בלהקה נכחתי בבחינה שלו וזיהיתי את המוזיקליות הנהדרת שלו, מה שהביא אותי להתעקש עליו".
אלוני מוצאת קשר מפתיע בין "חדוה ושלומיק" לבין "להרוג את הסבתא", הסדרה שבה כיכבה לפני שנתיים וחצי: "רק כשהייתי בתוך העניין התברר לי שהמפיקה הראשית של הסדרה ששודרה ב'יס', איילת אימברמן, היא בתו של שמוליק אימברמן, במאי הסדרה המיתולוגית ההיא ומי שכבמאי הנציח את הלהקות הצבאיות שלנו בשנות השיא שלהן. אגב, איילת הייתה זאת שהציעה לאדיר מילר לקחת אותי בתור אמא שלו בסדרה 'צומת מילר'".
עוד זעיר סקופון, אולי לא ידעתם אבל אלוני כמעט–כמעט הייתה ב"כוורת": "הגרעין של 'כוורת' שירת איתי בלהקת הנח"ל. בנסיעות להופעות היה הגיטריסט שלנו, דני סנדרסון, רושם ורושם משהו במחברת. מה, לעזאזל, הוא כותב שם? התפלאתי. התברר ששם כתב את 'סיפורי פוגי'. לאחר שהשתחררתי מהלהקה, הוא הזמין אותי לבית הוריו בסביון, להשתתף בהקלטות הביתיות של האופרה הזאת, כהגדרתו. כך שומעים אותי במארז של 'כוורת', שיצא לפני שנתיים. כשהם יצאו לדרך כלהקה, כבר הייתה לי קריירה משלי".
ועוד איזו קריירה. אלוני כיכבה במחזמר "ג'מבו", בהפקת פשנל וכעבור זמן הצליחה לשכנע אותו לשחרר אותה ללהקת "אחרית הימים", "כי רציתי לשיר רוק ולא לדרוך במקום". משם קיפצה לערב שירי נעמי שמר, מחברת "בהיאחזות הנח"ל בסיני", שהעלתה חבורת "בימות". לאחר שחרשה את סיני בהופעות התנדבות במהלך מלחמת יום הכיפורים, ניתזה ממנה הזמרת הקברטית שבה ב"ההנאות הקטנות של החיים", ערב שירי ברכט, שכמו חבורת "בימות" בוים בידי צדי צרפתי.
לצד קפיצות סגנוניות אלה השתתפה אז בשלושה סרטים שביים מי שהיא מכנה אותו "אינגמר ברגמן שלי", יואל זילברג. "חכם גמליאל", "נישואין נוסח תל–אביב" ו"אהבה אילמת", שם אגב התעלסות בסצנת מיטה עם שרגא הרפז נחשף החזה שלה קבל עם ועדה. "גם אם זה לא הסתדר לחלק עם הקהל, שהזמרת של 'לשיר זה להיות כמו ירדן' מצטלמת ככה, אני לא מתחרטת על שום דבר", אלוני מצהירה בחדות. "הרי לפיי דונוויי או למריל סטריפ לא העירו על הופעה כזאת".
אנחנו רצים קדימה ובאופן בלתי נמנע עוצרים בנובמבר 95'. "הפכתי מאז לאחד מהסמלים המזוהים עם עצרת השלום, שבה אירעה הטרגדיה האיומה של רצח ראש הממשלה שלנו, יצחק רבין", היא אומרת. "האירוע הנורא הזה לא עוזב אותי ולו ליום אחד. אם אני במקרה לא חושבת עליו, הקהל מזכיר לי.
"כשעליתי לשיר שם, בכיכר, ראיתי את רבין ואת שמעון פרס עומדים בפינת הבמה ואוחזים בדף עם המילים של 'שיר לשלום', שחולק שם. לא נראה לי שיש עוד זמרת שהייתה מעזה לקרוא לראש הממשלה ולשר החוץ להתייצב במרכז הבמה והם היו נענים לה. שניהם הכירו אותי".
בראיון לפני עשור הפליגה בשבחי ההתנסות שלה בגרמניה. "בסך הכל עברתי תקופה נפלאה בברלין, שהיא עיר קוסמופוליטית, ניו–יורק של אירופה ובסוף כל הופעה התקבלתי בסטנדינג אוויישן", סיפרה. "בניגוד למה שאולי חשבו כאן, היה לי טוב שם גם מבחינה כלכלית. ומה שחשוב, אף אחד לא זיהה אותי שם ברחוב ולא ניסה לשחזר איתי את ליל ה–4 בנובמבר".
"מי אמר שהיה שם קל?", אלוני מתייחסת כעת לפרק הגרמני בחייה. "היו לי הופעות שבהן הרווחתי אלפי מארקים והיו לילות שבהם נדדתי עם הגיטרה שלי בין פאבים ומקומות בילוי אחרים, ושאלתי אם רוצים לשמוע מוזיקה חיה. כשרצו, והגרמנים אוהבים לשמוע פולקלור, הייתי שמה לפני כובע ושרה".
אחרי שנתיים וחצי חזרה ארצה. "רציתי להיות כאן כל הזמן עם הילדים, שאותם השארתי בארץ עם שמוליק, ולא לראות אותם רק בביקורים", היא מסבירה.
התרעות פיקוד העורף